Nar jag ser dig Jag vet att jag lever
|
| 11/2016
שש - פרק 5
פרק 5 :
סין, מחוז אנחווי, חפיי
בריזה קרירה שנשבה מנהר קסיאפיי מעט ציננה את גופה של ג'ינג כאשר סיימה את רצף התנועות בטאי צ'י. ג'ינג שהייתה באמצע שנות העשרים לחייה מאד אהבה לפקוד את חורשת העצים הממוקמת ליד הנהר בגלל שהמיקום היה מבודד והיא יכלה לתת למחשבות שלה לנדוד. ניסתה להרגיע את עצמה מהאירוע שקרה כמה ימים קודם לכן כאשר נסעה לבקר באחד מהכפרים המרוחקים מהעיר הגדולה שלה, במסגרת לימודי תואר המשלב סוציולוגיה ואנתרפולוגיה. במסגרת התואר היה נדרש עליה לבצע עבודת חקר על איך השפיעה המודרניזציה על החלקאות במחוז, וכן ההשפעות על החברה ועל הפרט. במהלך ביקורה האחרון בכפר שן - קון בבואתה שהשתקפה מאחד האגמים היממה אותה. אולי זאת הייתה העייפות חשבה כאשר הבחינה במקום בבואתה שלה בגבר רחב מימדים בעל שיער בלונדיני ועיניים תכולות. רעש זמזום חזק הלם בראשה ושפה מוזרה שלא הכירה התנגנה בו. מהמתקפה הפנימית שחבטה בה בכמה מישורים בעת ובעונה אחת היא התעלפה.
לאחר כשעה כאשר חזרה לעצמה, מצאה את עצמה בבקתה של אחד מזקני הכפר שהדליק קטורת המדיפה ריח חמוץ ומתוק שג'ינג לא יכלה לשים את האצבע ולהבדיל את הריח לכדי הגדרה.
" ני האו מה?" { מה שלומך?}, שאל איש כחוש ובא בימים שג'ינג הניחה שהוא בעל הבקתה.
" קצת יותר טוב" , אמרה חלושות תוך כדי ניסיון כושל לקום לישיבה.
" אל תזרזי חמור פחדן לקפוץ מהצוק."
ג'ינג שהייתה סינית, הבינה במדויק למה התכוון האיש. בתרבות הסגורה והביישנית שלהם כל העגה והמשפטים שאמרו בינם לבין עצמם , תמיד באיזשהי צורה כללו נוסח פואטי ושירי.
" ומה עם החמור לא פחדן והצוק רק בראשו?" , השיבה בקוצר רוח.
" את עדיין חלשה, חטפת חתיכת מכה בראש כשהתעלפת." אמר האיש תוך כדי הליכה אל צדו המרוחק של הצריף , " עכשיו ספרי לי ילדתי, מה ראית שהימם אותך נורא?"
"רגע... איך אתה יודע?" , ג'ינג פלטה בהפתעה תהומית בד בבד עם תוספת קטנה של רעד קטן בגופה.
" זה רק הגיוני כאשר משהו מפריע לנו לראות ומרגיש שהוא סוגר עלינו אז העיניים נסגרות כי הן לא רוצות להתמודד " , גבו היה מופנה כלפיה ולג'ינג היה נראה כאילו אסף כמה עלים וחלט אותה במים רותחים אל סיר קטן שהיה מונח על כיריים מאולתרות.
שתיקה של כמה דקות נקטעה מפעם לפעם כאשר הסוסים שהיו קשורים לארווה שבחוץ צנפו מידי פעם בינם לבין עצמם.
"הנה, שתי." , העיר האיש את ג'ינג מחלימתה בהקיץ ותוך כדי כך הושיט לה בקערה קטנה נוזל סמיך המורכב מעלים וממעט מים רותחים.
" מה זה?" , שאלה ג'ינג בחוסר רצון כי עדיין הרגישה את בטנה מתהפכת מעצם המחשבה על אוכל או שתייה.
" משהו שיקל עלייך קצת מהמיחושים."
בדרכה הבייתה בסיום הגונג - פו שלה, שמחה על הנוזל שהגיש לה האיש כי הוא אכן הרגיע אותה ולא רק פיזית. הייתה לו השפעה עצומה גם על הנפש והשקט הפנימי. היא קיוותה לבקר שוב באותו כפר ואת אותו אדם זקן. בעודה חולפת ליד אוניברסיטת אנחווי בדרום מרכז העיר חפיי, הרגישה בתנודה קלה במורד התודעה, במאחורי ראשה. היא הפנתה את ראשה במהירות לאחור וראתה את אותו בחור בלונדיני עם עיניים כחולות. הוא היה כנדמה לה לאחר תאניה ארוכה ומרירה. אותו איש לא הבחין בה, כאילו היה מרוכז במשהו אחר, כאילו היה נדמה שחי במקום שונה וזר מהרחוב הסואן שבו היא והוא היו. באופן שהפתיע גם אותה, היא יכלה להרגיש את כאבו שביתר אותה בבית החזה ואת החלל הגדול שנפער עם החיתוך. כמעין חור שחור שמשך אותה אליו פנימה בעוצמת שאיבה. היא ניסתה להתקרב אליו אך הכאב היה לה קשה מנשוא, כל תזוזה קטנה ככל שהייתה הובילה לכאב חד שהתפשט לו לכל אורך גופה. כאב מהסוג המשתק. אותה שפה שונה ומוזרה שוב התנגנה לה בראשה.
{ ' גלוש, יפתי , אני מצטער על שלא הייתי שם יותר בשבילך. הייתי צריך לעזוב את העבודה יותר מוקדם כדי להיות איתך. לחוות איתך את הכמה שעות האחרונות שנותרו לך. אני מצטער שניתקתי לך את הטלפון ככה באותו יום. ואני מצטער על כך שאני לא יכול להיות איתך שם במקום שאת עכשיו נמצאת ולהגן עלייך. אני אוהב אותך יפה, יותר מהחיים עצמם...'}
דמות האיש נעלמה מול עיניה של ג'ינג הבוכייה שכבר לא יכלה לשאת את תחושת המחנק שהציפה אותה. בהתחלה היה לה קשה להבין את המילים הזרות ולאט לאט הן נהפכו להיות לה כיותר מוכרות, כמו אדם שנוסע איתך באוטובוס בכל יום בדרך לעבודה ולאט לאט אני מתחיל להכיר אותו, משתנה התיוג שלו מאדם זר למכר. משהו בו היה נראה לה מוכר ועם זאת זר בעת ובעונה אחת.
כשנעמדה מול דלת הכניסה אל ביתה , היא נחרדה לגלות את ביתה הפוך ואת המנעול של דלת הכניסה שבור. כאשר פסעה כמה פסיעות חרישיות ודרוכות הבחינה ששום דבר למראית העין לא היה נראה חסר. היה רק בלגן אחד גדול והמון כאב ראש. התמרמרה עם עצמה וחשבה לא מספיק כואב לי הראש כנראה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
