שלום לך קים, כבר הרבה זמן שלא ראיתי אותך או שמעתי את קולך. היום שלי ,בהתחשב בימים קודם לכן, עבר יחסית בסדר. היו קצת עננים בליבי שאיימו להמטיר גשמים עזים. יצאתי היום החוצה אל סבב ראיונות עבודה. את יודעת קים כואב לי שאת לא כאן. כואב לי מנקודה קטנה ופנימית מאד הנמצאת בלב שאולי מפריעה מעט לקוצב הלב לעשות עבודתו. אני מניח שלא טוב לאדם להיות לבד, בטח ובטח לא לאחר החלל ההוא שהשארת אחרייך. יש לילות שבהם אני לא מצליח לישון כי הצד השמאלי של המיטה ריק ואת לא נמצאת שם. ויש לילות שפשוט היגון נותן אותותיו ומתערבב עם עייפות ואני נופל למשכב לשינה חסרת כל חלומות. זה מצחיק, כי את היית החולמת שמביננו ואולי עם לכתך כך גם החלומות. אז אני מנסה לייצר אותם בתוכי , בכוח, ולפעמים זה יוצא לי כמו אורז שמבושל יותר מידי , ובפעמים אחרות כמו אורז שלא מבושל. יש לי עוד הרבה מה ללמוד. ללמוד על החיים האלה ועל ההתמודדות שבהם. ללמוד על האופן העתידי שבחיים ושאת לא בהם. את תהיי צעירה לנצח בדמיוני, בת 23, יפהפייה עם שיער שחור חלק ועיניים חומות מעורבבות עם שחור ותווי פנים עדינים, ואף קטן וסולד. אני אוהב אותך. את יודעת קים, לפעמים גם קשה לי לקום בבוקר ולגלות שמה שחשבתי שאולי חלום רע ושממנו אוכל להתעורר, למעשה הינו משהו מציאותי. ולפעמים הגפיים נתפסות בגלל שגם כשאני ישן , כנראה שאני ישן בחוסר שקט. ואולי הלב יודע שמשהו לא בסדר גם כשהמוח לא במצב ערות. ואולי זה מעין באג במחשב שלי . איך מוצאים אהבה אחרייך? איך מוצאים מישהי אשר תמלא את החלל שלך? איך מוצאים את החיבוק הזה שיגרום לי להרגיש קצת פחות לבד. יתום מאמא ויתום מהנפש התאומה שלי. ואולי כדאי שאלך לישון כי הראש כואב והעפעפיים מרגישים לי ככבדים. אני אוהב אותך תרנגולת שלי, בבקשה שכשאתעורר תהיי שם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
