לא תיתן אמון בנסיכי העולם הזה, כי המה יקרקפוך, וכך ממשלותם, עד קץ הימים.

העיינים של צורבות מרוב אדימות. אני לא מכירה את אותם נערים, אבל הלב שלי דואב ומלא במכאוב.

רק ילדים,

כאלו טהורים וזכים. בגיל שלי, שכל החיים היו לפניהם.

כל אחד מהם היה יכול להיות בכיתתי, יכולנו לצחוק, להשתטות, וסתם להשתגע כיאה לנערים...

רק מלראות את תמונותיהם רואים שמדובר בנערים טובים בעלי ערכים, וכל מה שנאמר עליהם, זה לא סתם. 

נצרתי כל שם ושם בזכרוני, ומעתה קיבלתי על עצמי לעשות דברים למען עילוי נשמתם.