לא תיתן אמון בנסיכי העולם הזה, כי המה יקרקפוך, וכך ממשלותם, עד קץ הימים.

התקופה המרה הזו של הבגרויות תלשה ממני כל טיפת כוח שעוד נותר לי. מערכת החינוך דפקה אותי טוטאלית. אני ישנה מאוחר וקמה מוקדם בבהלה שמא לא הספקתי ללמוד את כל החומר. בלילות אני חולמת על וועדת חוץ וביטחון מנהלים משא ומתן עם הסקירה הממזגת. גם החלומות שלי איבדו את הקונספט שלהן. הפכתי למערכת של קלט ופלט. מכאנית ורובוטית. מדד ההצלחה שלי תלוי בכמה אני זומבית ושולטת במילה הכתובה. וחשיבה מחוץ לקופסה? אין מושג כזה.

ביום חמישי עשיתי את הבגרות באזרחות. נושא שהיה אהוב עליי עוד בטרם כניסתי לתיכון, הפך למקצוע איום ומגושם בעייני. אמרו את זה רבות לפניי וכנראה עוד ימשיכו: מערכת החינוך צריכה לעבור פאזה משמעותית. גם אם הדבר דורש תקציבים אדירים של כסף. הקדמה דוהרת ומתפתחת, ואיתה צריך לקדם למידה אקטיבית ולא פרונטלית שהותאמה לצורכי המאה ה-19.