לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Bad habits


oh sweetie, your not ugly. society is.

Avatarכינוי: 

בת: 26

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2017    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2017

חשבתי שההדממה הזו תעשה לי טוב


בפועל מסתבר שהיא עושה רק חרא.

מיום חמישי אני סובלת מהתקפי אכילה בסדר גודל לא נורמלי, לא מצליחה להקיא מיום שישי, וזה רק הולך ומחמיר, הבטן שלי נפוחה וכואבת, אני מרגישה כמו דקירות מבפנים.

הדבר הזה הורס לי את כל התכנונים, איפה ים ואיפה לצאת, ככה? ממש לא.

לא זכרתי את עצמי ככה, נכנסת למן טראנס של טירוף, שלושה חודשים שזה לא קרה לי כי תמיד הייתי מוקפת אנשים, צבא, ובסופשים אצל חבר שלי. 

בשנייה שהיו לי רגעים של לבד, שידעתי שימשיכו לכמה ימים של לבד, נכנס בי מן מנגנון הרס עצמי משוגע שלא ידעתי כמותו מעולם.

אני חייבת להתאפס על עצמי, אני מרגישה נפוחה ושמנה ומגעילה. והדבר הזה הורס לי הכללל הכללללללל דייייייי!

אני חייבת עזרה, אני מפחדת שהדבר יוריד לי פרופיל נפשי, אני לא רוצה שזה יתגלה אני רוצה שזה יישאר דיסקרטי, ואני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות בכל המערכתת הצהלית המחורבנת הזוווו

נכתב על ידי , 21/8/2017 11:07  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חייבת חברה לאנה.


אפילו בלי להיחשף, רק דרך הקיק או משהו.

נמאסה עלי הרגשת הבחילה, והגועל, ונמאס לי להקיא.

מיום חמישי אני חסרת שליטה. איך הגעתי למצב שאסור לי להשאר לבד עם עצמי???

 

בבקשה, מתחננת, מישהו, משהו..?

נכתב על ידי , 19/8/2017 18:10  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני כזו צפוייה


אתמול דפקתי הופעה והחלטתי שחייב להצטלם! אכן יצאו תמונות מוצלחות. ואולי עקב אופוריית האושר של יצאו תמונות יפות ויצאתי רזה. טחנתי כמו פסיכית!

מכל המנות פתיחה, מלא מלא שמן, כרובית מטוגנת וציפס וציפס בטטה ולחמים עם חומוס חצילים ועוד כל מני חרטא שהזמנו שם.

ומנה עיקרית? בטח שהמבורגר 250, גוואקמולי, מלא רוטב מוזר אבל טעים ששמו לי שם ויאלה בוא לאמא!

והקינוחים......... אך הקינוחים. זו החולשה שלי.

אני מסוגלת להזמין כמנה ראשונה עיקרית וקינוח-קינוח.

כמובן שנפלתי עליהם.

תמיד אחרי שאני אוכלת ברמות שהגוף שלי קצת מתקשה להכיל, הוא כאילו דורש ממני הרבה מים, הפה יבש, ואני מרגישה שאני מסוגלת לשתות נהר.

שתיתי איזה ליטר וחצי מים במהלך הלילה שרק הוסיפו על תחושת הכובד והכאב.

קמתי הבוקר עוד מפוצצת ונפוחה מליל אמש. שיט, ים. הבטחתי לאחי שאראה אותו גולש השבת, אחרי כמה חודשים שבהם די הזנחתי אותו כי במהלך השבוע אני בצבא ובסופשים נוסעת לחבר שלי.

חייב ללכת, שמתי בגד ים, שנאתי את זה, ומעל שמלה מתנפנפת כזו.

הלכנו לחוף של משפחות אז קצת פחות הפריע לי, ניצלתי את ההזדמנות להשתזף, הצבא הזה הפך אותה ללבנה כמו קיר.

ועכשיו חזרתי לי, שרופה ועדיין תחושה לא כיפית בבטן.

בים אכלתי קצת ענבים ומנגו, ועכשיו אחרי המקלחת הכנתי לי נס קפה עם פריכיות וקוטג. נוט מיי פייבוריט אבל אני חייבת להתאפס ולחזור לעצמי.

להעיף לעצמי מהמוח את החשיבה של זהו, עכשיו עליתי הכל בחזרה והרסתי הכל. כמו שלא מרזים ביום אחד גם לא משמינים ביום אחד.

למה אם אני אמשיך לחשוב ככה זה יתן לי לגיטימציה גם היום לאכול את כל העולם ואישתו. וכל השבוע של ההדממה הזו.

וזו לא המטרה שלי, סופש הבא הרי אני אצל חבר שלי, ואני צריכה להגיע כוסית אחרי שבועיים שלא התראינו.

תהיי חזקה סהר, תאכלי פחות השבוע, תתאמני יותר, את מסוגלת.

נכתב על ידי , 19/8/2017 14:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסהרונת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סהרונת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)