זוגות רבים שהכרתי ניפרדו בעקבות בגידה, הנגע הזה פגע גם במשפחתי וגם בחברותיי ובעבר גם בי.
מקרה שקרה לא מזמן לחברתי הטובה שלא אציין את שמה כדי לשמור על פרטיותה, כחברה וכאישה הכאיב לי מאוד ועדיין כואב. זה נושא שהוא כאוב מאוד וקשה להכילו ולהתמודד איתו. ולכן החלטתי להתייצב מול הקושי ולהקדיש לו קטע בבלוג שלי.
בגידה זה דבר שיכול להתפרש אצל כל אחד כמשהו אחר יש כאלו שיסתפקו בתכתובות לא ראויות של בן או בת הזוג עם צד שלישי או נשיקה ויש כאלה שיחשיבו רק סקס כבגידה.
התירוצים לבגידה מצד הבוגד או הבוגדת לרוב הם הרגשה של חוסר תשומת לב מבן או הבת זוג, חוסר סיפוק מיני, דפוס התנהגות שהורש מההורים ואו חוסר בטחון עצמי.
הנבגד או הנבגדת יגיבו כל אחד ואחת בצורה שונה, יהיו כאלו שיבליגו - לרוב קורה במערכות יחסים ארוכות שנים שכבר איבדו את טיב הקשר, יהיו כאלה שיפרדו מיד בעת הגילוי או לאחר חוסר יכולת להתמודד עם הטראומה, ובמקרים קיצוניים תהיה תגובה אלימה.
אחרי שנעשה הדבר קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי לתקנו, גם אם רוצים להשאר יחד או לחזור להיות יחד ולנסות שוב.
אבל אם נתיחס למה שמשותף לכל או רוב מקרי הבגידה זה תקשורת לקויה בין בני הזוג. זה החוסר יכולת של בני הזוג להיות מצד אחד כנים לגבים צרכיהם רגשותיהם ואו חששותיהם ומצד שני לעיתים (לא תמיד) מלווה גם בחוסר יכולת של הבן או בת הזוג להיפתח ולנסות למצוא לכך פתרון. ברגעים כאלו שאין מימוש צורך כלשהו במערכת היחסים שאותו אינדוידואל זקוק לו ויחד עם זאת איננו מעוניין בלוותר על המערכת היחסים הקיימת ולכן יעדיף לקיים מערכת זוגית נוספת על מנת לספק את הצורך הלא מסופק במערכת היחסים הקיימת.
הגילוי של הבגידה הינו טראומתי עבור שני הצדדים לא רק בצד של הנבגד או הנבגדת, ולעיתים יהיה קושי בלהשתחרר מהפוסטטראומה של הבגידה ויהיו לכך השלכות על המערכת הזוגית הקימת ואם ניפרדים אז ייתכן והפוסט טראומה תשליך על מערכות יחסים חדשות כמו חוסר אמון וחששות מבגידה ע"י הבן או בת הזוג החדשים.
לעיתים הפוסט טראומה תהדהד בראש עוד בבחירת בן או בת זוג, פתאום ידלקו נורות אדומות שלפני כן לא התיחסו אליהם; ולעיתים תצוץ בעת קיום יחסי המין,דבר המהווה אתגר יותר קשה להתמודדות.
אז איך נמנע את הבגידה או הבגידה הבאה?
1.קודם כל לתת הזדמנות לבן או בת הזוג ולפתוח את כל מה שבלב וכמובן לארגן לכך זמן ומקום שיהיה נוח לדבר בלי שיפריעו ברקע המשפחה או הילדים או מכרים למיניהם שיקטעו את השיחה ויגרמו לכם לבלוע את הלשון אח"כ. ולוודא כמובן גם עם הצד השני שזה גם מתאים ולהכין מראש שהשיחה הולכת להיות על משהו שיושב על הלב.
2.שנית כל לקבל את התגובה לא משנה איך היא תהיה ולכבד את הצורך והרצון של הצד השני גם כן.
יכול להיות שהדבר יגרר לויכוחים , יכול להיות שלא. אבל הכי חשוב לא לקטוע את הרצף ולהמשיך לפתוח את כל הקלפים כדי שתוכלו להגיע לשלב הבא.
3.לאחר שכל הקלפים פתוחים על השולחן והגבתם אחד לשני ( כי רוב הסיכויים שאחרי יציאה כמו אתה לא מתיחס אליי מספיק או אני צריך שנעשה יותר סקס תגרור לפתיחות של הצד השני אוטומטית) כאן מגיע השלב של השיקולים לכיוון מערכת היחסים
אם זה משהו שניתן למצוא פתרון בתוך מערכת היחסים ולהמשיך להיות כנים ופתוחים אחד עם השני אז נהדר נפתרה הבעיה אין צורך בליפזול למערכות יחסים אחרות.
לעיתים אין אפשרות להגיע לעמק השווה בעיקר כששני בני הזוג כל אחד בא עם גישה שונה מרקע שונה ולא תמיד יש את הרצון לוותר על הכל רק כדי להשאר יחד או לוותר על חלק , ואז תהיה פרידה .
נכון, שהפרידה זה לא הפתרון האידיאלי, ונכון שמזה הבוגד או הבוגד הפונטציאלי חושש מכל, אבל הפרידה תהיה יותר סימפטית. בלי טראומות. הסכמה הדדית על כך שאין הסכמה. וזה בסדר, לא כל אחד מתאים לכל אחת. לא כולם נועדו להיות אחד עם השני. וגם אם יש ניצוץ של רגש חיבה או אהבה זה עדיין לא מקנה זכות למנוע את הבחירה של הבן או בת הזוג לדעת את האמת ולנהל רומנים מהצד.
דיבור - זהו דבר לא קל במיוחד לגברים שנוטים להיות יותר מבצעים ופחות מדברים. אז אם יש מישהו שסגור יותר מופנם יותר ולא מצליח לדבר על זה אפשר להשתמש בכלי תקשורת נוספים כגון מכתב , כמו פעם, לכתוב עם עט על נייר , לשפוך הכל על הדף, ואז אין תגובה מידית. דבר שיכול להיות מעולה כי זה נותן זמן לקורא להכיל את התוכן ולהפנים לפני שהוא מגיב מה שלא קורה לרוב בדו שיח ישראלי מצוי. הדבר הפחות טוב בזה זהו המתח של הכותב - עד שמסיימים לקרא ומה תהיה התגובה לכך.
אבל גם מקרה זה עדיף על ביצוע בגידה ופגיעה באמון של בן או בת הזוג.
למי שפחות בקטע של עט ונייר ואינו מעוניין לדבר ניתן גם לשלוח במייל את ההודעה. הדואר האלקטרוני מאוד שימושי, אין צורך בכריתת עצים עבורו, ומאוד נוח להקליד אפילו יותר מכתיבה בעט.
יכול להיות שגם את זה תתקשו לעשות ואז זה אומר לא לוותר אלא לפנות לייעוץ זוגי. אפשר ללכת לבד ,אפשר ללכת יחד. העיקר לטפל בבעיה כל עוד ניתן לטפל בה ולא להגיע לטיפול לאחר המעשה לקראת חתימה על הסכם הגירושין. שזו טעות נפוצה שזוגות רבים עושים.
זה נכון שעדיף מאוחר או לעולם לא אבל זה כמו שעושים קעקוע בלי לחשוב על זה לפני כן ואז לאחר מכן להסיר את הקעקוע, ואז אין צבע אבל הצלקות על העור נשארות. אז לטפל בבעיה כמה שיותר מוקדם עוד לפני ביצוע המעשה.
אז לפני שתגרמו לצלקות תחשבו, תדברו,תקשיבו ואם צריך, אל תתביישו ללכת לטיפול זוגי.
לסיכום
נראה כמו תסריט שחוזר על עצמו, אך כך הדבר, בזוגיות חייב פתיחות כנות ויכולת הכלה. אחרת אין בה תכלית ואין בה יסוד. וכמו שבניין לא ישרוד ללא יסוד כך גם מערכת היחסים. אז תקשיבו לרגשות שלכם , תשתפו את הבן או בת הזוג, תנו לצד השני את ההזדמנות להכיל את מי שאתם באמת ולהבין את הצרכים שלכם במערכת הזו, ותגיעו להחלטה בהסכמה הדדית לגבי המשך הקשר.
המערכת היחסים הזוגית היא תמיד בשניים וברגע שאחד מבטל את השני לא משנה באיזו דרך אז כבר באותו הרגע התבטלה הזוגיות. אז אם קשה לכם ולא רוצים לעשות מעשה שיפגע שמערכת שבניתם עד כה, תערבו איש מקצוע ואל תחכו אפילו יום נוסף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
