 כינוי:
*H* בת: 37 Google:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
| 4/2009
מחלקה פסיכאטרית
נעמדתי באמצע רחוב סואן, אני לובשת ג'ינס כחול כהה וגופיית סבא ארוכה.
נעמדתי באמצע בוגרשוב, באמצע הכביש, מכוניות צופרות, ואנשים צועקים, מנסים להזיז אותי בכוח,
התנגדתי בהתחלה, אחר כך פשוט התיישבתי באמצע הכביש והתחלתי לבכות.
ניגשו אלי כמה אנשים, הם משכו אותי מהידיים בכדי שאקום, בנתיים מכוניות צופרות ואנשים צורחים עלי
שאני משוגעת, ולמה אני יושבת באמצע הכביש לעזאזל, האנשים ניסו להרים אותי, אך ללא כל הצלחה,
לא רציתי לקום, רציתי להשאר במקום, "את כמו פרד עקשן, תזוזי משם". אבל לא זזתי.
המכנס שלי כבר נהיה שחור, ולא שתיתי או אכלתי שום דבר כל היום, אז הייתי חלשה מאוד,
באיזה שהוא שלב, באו 4 גברים ואספו אותי מהכביש, בטעות הם קרעו לי קצת את החולצה הלבנה שלי,
אבל לא היה אכפת לי, הייתי מיובשת, לקחו אותי ישר לבית החולים, כי בכל זאת אנשים הפעילו עלי סוג
של אלימות.
בבית חולים פתחו לי וריד, הוונפלון שלי היה בצבע ורוד גוף. תמיד ידעתי שוונפלון בצבע ורוד גוף הוא
בגודל של קש של טרופית,כבר לא אכפת לי חשבתי. מצידי שידחפו לי אגזוז לוריד.
הייתי באיכלוב חמש שעות, מתוכן השתנתי לפחות 67 פעם, האינפוזיה הזאת...כל פעם שהייתי מורידה
את השקית למטה כל הדם היה נכנס לשקית ואז הייתי מעלה את השקית שוב וכל הדם חזר לוריד,
פשוט משחק שהמצאתי מתוך שיעמום, אף אחד לא ישבת איתי, אף רופא לא התייחס אלי,
אחרי חמש שעות ניגשה אלי מישהי בשם אלונה בר-דיין, היא אמרה שהיא פסיכולוגית.
היא התחילה לשאול אותי שאלות, דברים כמו "האם נולדת עם חבל הטבור מסביב לצווארך?
"כשאת רואה שיש לך עוד חמש דקות, את מעדיפה לאחר, אך להתאפר? או לא לאחר ולצאת ללא איפור?"
מה את רוצה ממני אישה שטן...? מה זה השאלות האלו, את חולת נפש לא אני.
התקשרתי לאמא שלי, היא לא ידעה איפה אני, אף אחד לא יידע אותה, ולי לקחו את הפלאפון.
התקשרתי והיא באה לאסוף אותי אחרי שעה וחצי, בנתיים הפסיכולוגית זיינה לי במוח. היא לא הפסיקה
לשאול אותי שאלות, בקושי עניתי, כל פעם שהיא שאלה אותי שאלה אמרתי לה שתזדיין לי מהפנים, זה
לא קרה לצערי. אמא שלי הגיע, הפסיכולוגית יצאה החוצה לדבר איתה, חיכתי לפחות חצי שעה, כל כך רציתי ללכת.
אמא שלי באה לקחת אותי, היא תפסה אותי מהיד, היא נראתה שלווה, נכנסו למעלית, היא ראתה שהחולצה הלבנה
שלי נקרעה, היא אמרה שזה לא נורא, ומזל שאני עובדת כי אני יכולה להרשות לעצמי עוד מאה חולצות כאלה.
הגענו למכונית, היא שאלה אותי אם בא לי לנסוע איתה לאיזה בית קפה, אמרתי שברור שכן,
הגענו להוד השרון, עברנו מלא בתי קפה, והיא לא עצרה באף אחד מהם, פיתאום אני רואה מולי,
"ברוכים הבאים לשלוותה".
| |
Rescue Me
אני נחנקת. אני יודעת שאני נחנקת.
היום בפאקינג עשר וחצי בבוקר הייתה לי התלמדות ראשונה בבית קפה,
פאקינג יום פאקינג שבת. מי עושה התלמדות ביום שבת. בחיי, זה
לא יאומן...בכל אופן, למלצר זה כל כך קשה הולי שיט, במיוחד עם
אני צריכה לעבוד עם אנשים טיפשים, והם טיפשים מאוד.
והאחמש"ית זונה נאצית בחיי, היא צריכה שמישהו יפתח אותה כבר.
חרא לי ממש, אני רוצה לחזור לבלו בירד, אומנם חרא כסף,
אבל פאקינג יש שם אנשים נורמלים שאני יכולה לתקשר איתם.
לא ציפתי למכה הזאת, היא חדשה, ואני לא אוהבת אותה.
זין על הכל, אני סה"כ צריכה רק קצת כסף בכדי לעבוד את ה 3 שנים הנותרים באוניברסיטה וזהו.
אמן מישהו שאני לא מכירה ימות ויוריש לי משהו. סאמק.
מתי זה יגמר...מתי לעזאזל, רק להתלונן אני יודעת,
אבל מה אני אעשה שאין לי שקל על התחת ואני לומדת שלוש פעמים
בשבוע, ויש לי ים עבודות להגיש ומלא דברים מטופשים לזכור,
ושבע מאות דברים שאני צריכה לעשות במקביל, ועוד לעבוד,
שאין לי בעיה לעבוד, הבעיה היא שאני עושה פחות כסף מאשר פליפיני
שקוטף קציר בשדות.
פאק
| |
אנא, תעזוב
כשאני איתו אני חושבת עליך (?)
אני כן חושבת עליו. ועל כמה הוא אידיוט, ותרן.
ועוד הוא ויתר עלי, בגלל שטות, טוב לא שטות,
אבל לא בגלל משהו שהוא לא יכול לסלוח.
זה לא משנה, אני באמת מנסה להעיף אותך מבפנים.
זה לא הולך, אני עדיין זוכרת איך הכל התחיל, זוועה,
למה אני צריכה לזכור משהו שהיה לפני 4 שנים, זה לא הוגן.
אז אני לא חושבת עליך יותר,
ובאמת לא משנה לי כבר, כי נמאס, כמה צריך לטחון את המוח.
הכל יחזור לקדמותו, ואת תמשיך להיות אומלל, אתה תבין שאתה לא יכול,
אבל בסוף אני אחטוף את המכה הסופית, כי ככה זה, ככה זה.
| |
לב מאבן
פשוט יש לי לב מאבן,
אולי בעצם יש לי לב מאבן, אבל עמוק בפנים הוא רך, אבל ממש ממש קצת,
יותר קצת מאשר המים בכנרת.
אני יודעת את זה בוודאות, אין לי לב אוהב ולב רחב, יש לי לב
שיקח אותי ישר לשערי הגיהנום, לב שיעשה אותי מרירה בהמשך חיי,
ממש מצפה לי עתיד מלא חתולים זרוקים בדירה, כמה עצוב.
אני יודעת שיש לי לב מאבן, אני לא מצליחה לאהוב,
אני לא מצליחה אפילו לחבב, אני לא מצליחה לפתח שום רגש שהוא.
לאף אחד.
אני כבר לא יודעת מה לעשות,
פשוט לא יודעת, אני ככה כבר שנה פלוס,
אני פשוט אובדת עצות, לחלוטין,
יש לי לב מאבן, זה הוכח מדעית.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
