שאיפות, הדמנויות ומה שביניהן

כאן זה בית לראות איך אפשר, למרות שקצת הרבה קשה ודברים לא תמיד הולכים בדרך שהכי היינו רוצים שילכו תמיד להשאר אופטימיים.

אז היו בשורות טובות, שהתבררו ללא כל כך טובות, אבל ממשיכה לראות ולבדוק.

דברים הריי חייבים להסתדר,

אבל הראש לא פנוי עד שאין טיפה של שקט.

אפילו הטיפה הכי קטנה.

אבל אסור לאבד את האמונה, ולא לדרוש פחות מכמה שאתה שווה.

בהרבה מקומות יהיו אנשים שלא מכירים אותי שיגידו שאני מבקשת הרבה יותר ממה שהשוק מציע.

זה יפה וטוב, אבל אני יודעת כמה אני שווה. יהיו הרבה אנשים שיבקשו או יסכימו על הרבה פחות.

אבל אז גם בעל המקום יקבל הרבה פחות. השאלה הנשאלת אם בעל המקום רוצה אנשים שימשיכו איתו לטווח הרחוק.

אם הוא רוצה אנשים שיקדמו אותו וירצו בהצלחה של החברה עצמה.

כשהייתי בתיכון היתה לי מורה לספורט, שהיה תרגיל מסכם בספורט של איזשהו ריקוד כזה, ובבית ספר פחות הייתי בקטע של להציג ולרקוד וסרבתי לבצע את התרגיל.

אבל בשיעורים עצמם הייתי תותחית, השתתפתי בכולם, עברתי את כל המבחנים הפיזיים ורק את זה לא עשיתי.

אז בסוף השנה המורה באה אליי ונתנה לי את האופציה לבחור לעצמי את הציון.

שאלה אותי, "כמה את חושבת שמגיע לך?"

באותה תקופה יכולת הערכה העצמית שלי היתה ברצפה ולא הערכתי את עצמי מספיק. באופן כללי בכל דבר שעשיתי.

לא באמת השקעתי מחשבה בתשובה, עניתי לה אני לא אשכח את זה בהתאם למה אני חושבת שהיא היתה חושבת.

ומכאן יצאתי מנקודת הנחה שאני יודעת מה היתה המורה חושבת. 

ועניתי "75" עד היום אני חושבת שזה לא מספיק לכמה שבאמת הגיע לי. אבל זה היה.

מכאן רציתי להגיד שרובינו גם לא מעריכים את עצמינו כמו שצריך.

כי סוג של מדכאים אותנו בבית ספר לבינוניות. לצערינו.

כי הרבה עובדים "פשוטים" מקבלים שכר "פשוט" שלא מניע אותם לשאוף ליותר.

הרעיון הוא באמת להניע את הכלל להשיג יותר, לעשות יותר.

וכשהעובד "הפשוט" מרגיש שהוא מוערך(ולרוב זה בהתחלה בעזרת שכר) ובהמשך גם בעזרת מילה טובה וכדומה על העבודה.

אז הוא ירצה להשאר וישאף גבוה. שיהיו לו אופציות להגיע רחוק יותר ולקדם את עצמו ואת החברה כולה.

רוב העסקים הקטנים וגם הגדולים לא מבינים את זה.

הם מסתכלים על עובדים כאל פס ייצור שכזה.

בסופו של דבר לא מקדם לא אותם ולא את העובד שלהם.

השאיפה היא בעצם ליצור לעצמך צבא של אנשים שגאים לעבוד במקום שהם עובדים

ורוצים בהצלחת המקום, כי כשהמקום עובד ומצליח ומתקדם גם הם מצליחים.

הרעיון בסופו של דבר זה להניע.

למצוא מה מניע כל עובד ועובד ואיך מביאים אותו להצלחה על פי מערכת האמונות של אותו עובד שזאת הצלחה בעיניו.

כל אדם באשר הוא רוצה להרגיש שמעריכים אותו ואוהבים אותו והכי חשוב שרואים ושומעים אותו.

וכאן בעלים ומנהלים אנחנו נכנסים לתמונה.

השאיפה שלי בחיים בסופו של דבר זה לעזור לאנשים לייצר הצלחות, בכל דבר שיהיה.

שהם ירגישו מעורכים.

שאנשים יחזרו להאמין בעצם.

כי הרבה פעמים אומרים, לא תקבל את מה שאתה מבקש בחיים.

ואני לא מאמינה בזה.

כי מי שמאמין בעצמו אבל באמת מאמין יקבל הכל.

אז לסיכום,

תאמינו בעצמם ותדרשו יותר - במידה וזה באמת אתם מאמינים שמגיע לכם יותר.

עד כאן הייתי.

רעות(: