- כשהייתי ילדה תמיד אהבתי לשחק במכונת אסימונים, תמיד ציפיתי להיות האחת שדווקא המטבע שלה יפגע במקום הנכון -
זוכרים שהיינו ילדים היו את מכונות האסימונים שבכל פעם שמכניסים אסימון הוא בעצם דוחף קצת את כל שאר האסימונים ואם הוא נפל ממש לא טוב אז סתם הלך אסימון? כל הפואנטה של המשחק היתה להפיל בעזרת אסימון אחד כמה שיותר אסימונים שכבר נמצאים במכונה.
זה ממש כמו לקרוא ספרים על התפתחות אישית/פיננסית/כלכלית/רוחנית(או לראות סשנים), כשפחות או יותר חוזרים בכולם על אותו המוטיב רק במילים ווריאציות שונות, אתה מעולם לא יודע מה תהיה המילה או המשפט שיפיל לך את האסימונים, או ידליק לך את הנורה! "אהא!"
ואז ביום בהיר אחרי שעברנו תקופה אחרי תקופה ששמענו/קראנו את אותם דברים פתאום, בום! הבנתי והידע כבר שלך.
ואז ניתן להגיד שזכינו בכל הקופה!
שבוע כזה של נפילת אסימונים, פתאום בום! אחרי כל כך הרבה זמן את מבינה דברים שכבר ידעת מזמן, האמת שהרבה בעזרת הספר המדריך למצויינות ואירועי חברה, תודה worldventures על האופציה ללמוד כל כך הרבה.
אז מיומנות מספר אחת שעלינו לרכוש היא - הקשבה - על ידי שאילת שאלות ובאמת רצון להבין.
כולנו רוצים ואוהבים להביע את דעתינו, להשמע. מאידך כולנו אוהבים שמתעניינים בנו, שני דברים אלה לרוב מתנגשים בשיחה רגילה, מכוון שכל אחד רוצה להביע את דעתו ולשתף ובכלל להשמע, ולא כולם באמת מקשיבים.
כמה פעמים בזמן שיחה כשאדם מדבר איתנו על משהו אנחנו כבר בשלנו חושבים "מתי כבר הוא יסיים לדבר כדיי שאוכל להגיד את דעתי" רובינו, שברגע שהבן אדם לקח שניה נשימה, או עצר את הדיבור כבר הבעתנו את דעתנו. (ויכול להיות גרוע מזה, שהתפרצנו למישהו בדיבור)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: