היא הגיעה ליום חגיגת הקיץ שנערכה כמדי שנה בעיר ליד עיר הבירה.
כבר יותר מחודש מאז שעזבה את היחידה שלה ועדיין לא מצאה היזדמנות לעשות משהו אחר. היא ידעה שבחגיגות הקיץ היא תמצא לאן היא ממשיכה מהלא כלום שהיא כרגע הייתה בו.
מעבר לכך שבחגיגות הקיץ זאת ההיזדמנות הגדולה של הרוכלים לפתוח את המרכולה שלהם לאנשים נוספים ולאנשים לקנות סחורות מערים רחוקות או מארצות רחוקות שביום יום אין להם זמן או יכולת להגיע עד אליהם, זאת התקופה שבה המשמרים השונים היו שולחים נציגים כדי לגייס חיילים ושומרים נוספים, כך היא שנה שעברה גוייסה למשמר העיר אופלטיון,אחת הערים הגדולות בדרום הממלכה, הגובלת בממלכת הגוטורים הברברים. היא הגיעה לחגיגות עם שתיים מחברותיה, אחת מהן הצטרפה כמשרתת בארמון עצמו ואחת הצטרפה למשמר הכהונה בבית התפילות המלכותי בעיר הבירה.
היא יכלה להיצטרך כמשרתת או למשמר הכהונה המלכותי, אבל היא רצתה להרגיש את הדם זורם במהירות ולשמוע את דפיקות הלב שלה.
כשהגיעה,היא ראתה שהיא טעתה, היא חשבה שתגיע למשמר וותיק חזק וגאה, הדר בנוקשות אך בהדר ומה שראתה זה משמר המורכב מגברים כמעט לגמרי, החיים בצריפים רעועים ועלובים, היא החליטה להתעלם ולבלוע את האכזבה במחשבה על אחוות הלוחמים וההנאה מלחימה, עד מהרה היא גם התבדתה, כשראתה שהמפקדים היו עצלים ומשועממים ונראה שכלל לא היה אכפת להם אם החיילים חזרו מהקרב או לא,הכם יש די ציוד ונשק או האם יש די אוכל, אך ידעו בדיוק מרהיב לתת עונשים על איחור של כמה שניות למסדר או על צל צילו של חוצפה. בהתחלה חשבה שזה עניין של טירונים,אבל לאחר כמה חודשים הבינה שזאת המחלקה, ועניין וסיפוק לא תמצא שם.
למרות שחתמה על חוזה של שנה, הודיעה למפקדים, שנדמה שכלל לא היה אכפת להם ותוך שבוע הורידה את המדים ויצאה לדרכים,מקווה שתצליח להגיע מהדרום הרחוק אל מרכז הממלכה ולהספיק לחגיגות הקיץ.
חגיגות הקיץ נמשכו כשבוע, חלקם היו מוקדים לטקס ראווה מטעם המלוכה, חלקם היום מוקדשים למפגש עם בני משפחה או חברים,בין אם מאורגן מראש ובין אם ספונטני, חלו לקנייה וסחירה בדברים וחלקו לגיוס עובדים או תלמידים חדשים.
היא הגיעה באמצע היום הראשון, כשהטקס הפותח את חגיגת אמצע הקיץ כבר הסתיים וההסתערות הראשונית על דוכני הסחורה שהיוו ביחד כפר גדול שעשוי רק מדוכנים, כבר נח באזור המיוער בצל העצים.
היא התקדמה ישירות לאזורי הגיוס וחלפה על פני הנציגים המותשים למראה, מחפשת משהו שיצוד את עיניה.
היא לא הייתה בטוחה מה היא רוצה כעת, היא רצתה להיות שומרת, אבל זה התגלה כאכזבה נוראית, אבל מה היא כן רוצה להיות?
להיות רוצחת שכירה או לעבוד בקירקס ממש לא מעניין אותה.
להיות שליחה אולי? רצה של המלך שמוסרת הודעות מעיר לעיר? אולי להיות הכרוזה של המלך, כשהמלך מודיע הודעה חגיגית לתושבים שכולם ייתכנסו סביבה והיא תשמיע את ההודעה חגיגית?
אולי היא תהיה מרגלת,הולכת מעיירה לעיירה, מעיר לעיר ומכפר לכפר, תאסוף שמועות ורכילויות ובסוף תעביר למלך או למי מטעמו?
היא יכולה גם ללכת לממלכות אחרות, הממלכה של המלך גדולה מאוד, אבל היא מגיעה ממשפחה גדולה והיא לא רוצה בטעות שקרוב משפחה או חברים שלה או של ההורים יראו אותה לבושה כקבצנית או כשודדת. ולמה שיקבלו אותה כמרגלת? ההכשרה שלה היא הכשרה בסיסית שלאחריו קיבלה רק עוד הכשרה נוספת כשומרת במשמר בדרום, והניסיון שלה מאותו המשמר הוא לא ניסיון מקצועי, כי הרמה של המשמר הייתה נמוכה מגובה סוליית נעלה והסולייה שלה דקה.
היא יודעת להשתמש בכלי נשק והיא בכושר והיא אוהבת להכיר אנשים חדשים ומקומות חדשים והיא בריאה ובכושר.
היא ראתה אותם, את המגייסים, הם עמדו ליד המגייסים של בית הכהונה לאל המוגס, שחיפשו פרחי כהונה חדשים. הץלמרבה ההפתעה, הם הציגו את עצמם בגלוי, "דרושים מרגלים-פרטים נוספים בעמדה", היא הגיעה אליהם,הסבירה מה רצתה, היא מילאה שאלון ולאחר מכן הנציג אמר לה להגיע לאוהל הירוק עם השלט הכסוף שנמצא ליד הבאר המרכזית עם הפעמון בשעה חמש בערב עם הטופס ושם יוסבר לה המשך התהליך.
היא לקחה את הטופס ומיהרה לבאר דוחקת את כל האנשים שעמדו בדרכה, השעה הייתה רבע לחמש והיא לא רצתה לאחר כבר בפגישה הראשונה. בחמש ועשרים היא נכנסה לאוהל, וראתה בחור נעים למראה יושב מול שני גברים מבוגרים שרשמו במרץ, היא הסמיקה והם אמרו לה שתחכה שהוא יצא. כשיצא, כעבור כמעט שעה היא נכנס בחשש והתיישבה בכיסא של הבחור. הם לקחו את הדף, עיינו בו קצרות ואז התחילו לתשאל אותה. שאלות אישיות וכלליות כאחד, שאלות עליה ושאלות על הסוס שרכבה עליו במשמר, שאלות על אומנות ופוליטיקה ושאלות על גן הפרחים של אימה. בסוף התשאול הם אמרו לה לחזור באותה השעה ביום האחרון של החגיגות והיא יצאה משם מסוחררת כמעט מתנגשת באדם הבא שנכנס.
היא לא ידעה אם אכן תתקבל או שהיא רוצה בזה ולכן המשיכה להסתובב באזורי הגיוס למשרות וללימודים מחפשת עוד מקצוע שיתן לה כיון.
בבוקר למחורת, מסריחה מעשן המדורה היא שוב פגשה את הבחור מהאוהל בתור למסעדת הרחוב שנפתחה לכבוד החגיגות.
כשהתיישבה עם הצלחת שלה חזרה במקום שבו ישנה,הוא התיישב לידה מחייך, היא הסתכלה עליו בשאלה והוא אמר,"אוכל לשבת כאן?" היא הינהנה ללא אומר." נראה שהוא הזמין צלי בשר ללא רוטב, חביתה וירקות טריים, היא תהתה איך אפשר לאכול דבר כזה על הבוקר. היא לעומת זאת הזמינה חביתה כפולה,חביתיות מתוקות עם סירופ ופירות.
"איך אתה אוכל את זה?"הוא הסתכל עליה מופתע שזה מה שהיא שואלת,"אממ,למה את מתכוונת? אני רעב", היא הסבירה את כוונתה,"בשר,לארוחת בוקר, זה כבד, איך אתה אוכל את זה?"הוא חייך מעט מובך,"אני יודע שבאזורים מסויימים לא נוהגים לאכול בשר בבוקר, אבל לא ידעתי שזה כזה יפתיע, דרך אגב, אם להיות נימוסיים, אני ואליתווך ווליראן" היא חייכה,"אני אורה סיאא'ת, נעים מאוד", הוא התחיל לאכול,"ראיתי אותך אתמול באוהל, גם את רוצה להיות מרגלת?"היא חייכה בשביעות עצמית,"כן, זה נשמע מעניין ומרתק, מה איתך?" הוא נד בראשו,"זה מעניין אבל אני עושה את זה כי זה חשוב", היא הרימה גבה,"אתה יודע שאתה לא חייב לעשות את ההצגה הזאת איתי,כל העניין של המשמעות וכ' מי שהולך להיות מרגל זה כי זה מלהיב וגורם לו להרגיש כאילו הוא נמצא בהרפתקאה לא נגרמת,יכול להיות שיש שם גם אידיאלים, אבל האידיאלים זה לא הסיבה הראשית, אתה עומד לראות עולם על חשבון משלם המיסים ואתה אומר שזה קודם כל אידיאלים, תשכנע אותי"האור בפניו דעך," אבי היה אחד האצילים הדעתניים והחזקים של הממלכה עד שנרצח על ידי אזרח של הממלכה שעשה זאת בגלל שבני משפחתו היו בשבי. אם היה מידע מקדים, זה היה יכול להימנע ואבי היה חי היום."היא הרגישה חרטה,"אני מצטערת לשמוע, לא ידעתי,אתה רוצה להגיד לי שאתה הבן של וויטולו מסיטווין ווליראן?"היא הרגישה פתאום לא נח,"כן,אבל זה בסדר, לא ידעת,לא היית אמורה לדעת, כי ווליראן זה שם די נפוץ אני בסדר".
הם שוחחו עוד זמן מה ונפרדו כל אחד לדרכו.
באותו השבוע היא פגשה את הוריה, עוד כמה ענפים אחרים של משפחה וכמה מחברותיה, נראה שבמשמר בית המלוכה אין הרבה מה לעשות חוץ ללבוש בגדים יפים ולהיראות ייצוגי ובעבודה כמשרתת בבית המלוכה, עם כמה שזאת עבודה קשה ומפרכת פיזית המשכורת מאוד נדיבה ובעוד שנים ספורות היא מתכננת לעזוב את העבודה להתחתן ולפתוח מאפייה משל עצמה בעיר הבירה או בעיר גדולה אחרת.
חוץ מזה היא קנתה פגיון ונרתיק, סכין רגל וחגורה ותרמיל עמיד למים עם המון הפתעות נוספות כגון חבלים, מספריים, מצפן מכוון, מחטים, חוטים, רפידות לפצעים ומשחות שונות שנועדו לעזרה ראשונה וספר עם המפות העדכניות ביותר של הממלכה, ספר שמתוכו יוצאת מפה ענקית מתקפלת של כל הממלכה,ובשאר הדפים, מפה לכל עיר או כפר. זה עלה לה המון אבל היא ידעה שזה יועיל לה מאוד.
בנוסף היא קנתה חולצות ומכנסיים חדשים, נעליים ומגפיים,קנתה מעיל חדש וסוודר מיוחד שארוג מבפנים מצמר ומבחוץ מעור וכפפות לקור.
במשמר העיר דאגו להם לבגדים, אבל רק למדי המשמר, כך שהבגדים שהיו לה, היו אותם בגדי הכותנה שקנתה למעלה משנה.
היא כן שמרה משם פריטים מסויימים, כמו שריון אישי מקשקשי דרקון, השריון היה בסיסי, אבל הוא חסם היטב חיצים ומתכות ולא היה מוטבע עליו שום דבר שיעיד שהיה שייך ליחידה ולא לאדם פרטי וגם שני כפפות שלא היו מיועדות להגן מפני הקור אלא מפני להט המתכת כשהחיות יורקות האש היו משתתפות בקרב ומפני השיפשוף של החזקת החרבות במשך שעות.
בנוסף היא סחבה משם כמות נכבדת של גרביים,תחתונים וגופיות לפני שיצאה, היא בשמחה הייתה לוקחת את הסוודרים המחממים ללילות שהיו קרים כמו שהימים היו חמים, אבל הם כולם היו סגולים כחציל והסמל של המשמר התנוסס בענק בגב הסוודר וכתג בקדמת החולצה. גם המכנסיים היו צבאיים מדי. כך שלא לקחה גם אותם.
כשהגיעה שוב לאוהל, היא לא נראתה כעריקה מותשת ממשמר נידח, אלא כבת לעם העלפי הנורא שהגיעה מסיור רגלי שליו ביער ליד העיר, היא הייתה נקייה ומסודרת,עם בגדים משלה נקיים וחדשים כשהפגיון האישי שלה מנצנץ באזהרה ממותניה.
היא התיישבה לפניהם והם הסבירו לה שהם אכן התרשמו ממנה והם רוצים שבשבוע הבא תגיע לבית המלאכה במרכז העיר להמשך הכשרתה ושיחררו אותה. רוב כספה כבר אזל והיא החליטה ביומיים הקרובים לישון ביער ולא בבתי הארחה בעיר או באזור.
כשבישלה מתחת למדורה וואלתיך הצטרך אליה ואמר שאמרו לו להגיע ביום שני, היא אמרה שגם לה אמרו והוא הצטרך אליה לארוחה מוסיף עוגת פאי וקינמון. בסוף הערב כשקמו,הוא התקרב אליה ונישק אותה ולאחר מכן הצמיד את ראשה בידיו והצמיד אותה לעץ לידם.
היא חיבקה אותו מצמידה אותו קרוב יותר אליה, והרגישה אותו למטה עולה. "אחחחח" הם נפרדו בבהילות,"מה זה? נדקרתי!" היא הביטה בו בבילבול,"מה קורה? אתה בסדר?" הוא העווה את פניו בכאב,"תראי" והצביע על שריטה שקרע בבמכנסיו ודמו ניגר משם."משהו שרט אותי!"ואז היא הבינה"אוי אני נורא מצטערת! זה הפגיון שלי! והוציאה את הפגיון שותת הדם מחגורתה."טוב, זה בסדר", אמר זעוף והתרחק ממנה, היא הצטערה כי ראתה שהרגע עבר,"אתה רוצה שאחבוש לך את הפצע?"הוא עדיין נראה זעוף,"אני בסדר, אני צריך ללכת בכל זאת", אמר וסידר את בגדיו, הזקפה שהרגישה שעומדת לקרוע את המכנס שלו כבר לא נראתה והיא חייכה באכזבה,"היה ערב נעים, נצראה בשני". הוא התקרב אליה לרגע מהסס ואז עצר והתרחק,"ערב טוב, שמחתי לאכול איתך, נפגש".
היא הייתה כבר עם בנים אחרים, אבל היא לא ממש רצתה אותם,רק רצתה וגם מגופם נהנתה אבל אותם ממש לא רצתה.
היא רצתה אותו,לא מישהו אחר, ועכשיו היא רצתה גם לעשות את זה ואיתו. אם לא הפגיון הזה,יכול להיות שהלילה הוא היה ישן איתה וזה היה לילה אחר לגמרי משני הלילות שמצפים לה. האם בכלל רצה להיות איתה או שזה סתם היה תוצאה של שיחה טובה,אוירה רומנטית ואינטימית וארוחה טובה מתובלת בשיכר ובמתוק? ואם זאת הייתה מישהי אחרת,אז גם אז הוא היה מנשק אותה? ואם הפגיון לא הייתה דוקרת אותו, הם היו ממשיכים עד הסוף? והאם הוא היה נשאר או בורח מיד אחר כך? ומה זה בדיוק היה עד עכשיו? חיזור אחרי מישהו שהוא רוצה סקס? חיזור אחרי מישהו שהוא מעוניין בה ובין היתר גם לסקס? או סתם התעניינות אפלטונית שבגלל המצב במסויים הזה זה התגלגל גם לכמעט סקס?
הוא עורר בה עניין כבר מהפעם הראשינה,לא מספיק כדי שתחפש אותו, כן מספיק שתשמח שהגיע והתחיל לדבר איתה, וכן מספיק שבהמשך כן תרצה להיות איתו. ואולי במצב שונה, גם להיות בת שלו,מה שלא ייתכן כיוון שלמרגלים אין אפשרות כזאת הרי הם צריכים לנוע ולנדוד, והיא לא מוכנה לוותר על זה.
ביום שני היא הגיעה מתוחה, כמעט ולא בגלל מה שמצפה לה בהכשרה אלא בעיקר בגלל המפגש איתו.
הוא הגיע. ורק בהפסקה שניתן להם היה לה זמן לראות איך הקשר השתנה. היא התיישבה בספסל עם מישהי אחרת שהכירה ועם עוד בחור אחר שהיה מכר טוב של אותה האחת,היא ראתה אותו בזווית העין מתיישב בעצמו בשולחן עם שתי בנות ובן נוסף. כל הארוחה הגניבה אליו מבטים בקושי שומעת מה נאמר בשולחן וכשראתה שהוא קם מהשולחן לבד היא פלטה איזה תירוץ והלכה אחריו,מסתבר שהלכה אחריו לשירותים של הגברים.
"היי"הוא הסתכל עליה,"היי". היא ניסתה שוב,"מה שלומך?" הוא גם נראה שלא מרגיש בנוח,"אני בסדר,מה שלומך?" החזיר שוב את הכדור אליה. היא החליטה להיות יותר ישירה"אתה יודע? אתה מוצא חן בעיני, האמת שאני מצטערת שלא יצא באותו הערב, אשמח להכיר אותך גם בלי קשר", הוא נראה מעט מופתע,"האמת שלא ממש ידעתי מה להגיד לך, או איך להתנהג, אבל גם את מוצאת חן בעיני, אשמח אם תצטרפי אלינו לשולחן או בפעם הבאה" היא חייכה בהקלה,"אה זה בסדר, תודה, נדבר" והלכה.
בסוף היום הוא ליווה אותה והם התחילו לפטפט שוב וכשהגיעו ליציאה מהעיר הוא נישק אותה שוב,הפעם מול כולם, לא שהיו הרבה אנשים אחרים, וכשהפסיק נפרד ממנה לשלום. המשך ההכשרה שלו תהיה במכון ההכשרה הלאומי ליד האוניברסיטה בעיר ניאפיל והוא יהיה מרגל פוליטיקאי ויהיה יותר מושך בחוטים מאשר מרגל של ממש.
ההכשרה שלה תהיה יותר במתכונת של שולייה יחד עם עוד קבוצה קטנה של חניכים אחרים ותתרכז יותר בריגול כללי מהשטח ובמידת הצורך בהיטמעות בקבוצות עממיות או אירגונים ברחבי הממלכה,ואם תוכיח את עצמה גם תשלח למחוץ הממלכה. מה שאומר שכמו שחשבה,שהעבודה הזאת לא נותנת לקשרים רומנטיים להתפתח, בוודאי שלא בתקופת ההכשרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
