כמו בכל בוקר נסעתי באוטובוס לעבודה, עייפה ומבואסת בקושי מצליחה לפתוח את העיינים. כמו כל מי שיודע לקרוא את הסימנים, או בכלל לראות אותם, הייתי רואה את הגרפיטים באוטובוס שהשחיתו את גב הכיסאות או החלונות בטוש או בעט. לרוב אלו היו סתם קישקושים משועממים שהורכבו מקללות עילגות או מסימנים לא ברורים. מי שיכל לראות וניסה לחפש, היה יכול לראות אותם. זה היה הסימנים שהשאירו אחריהם כדי להכריז על קיומם. חלקם נוצרו כדי לפתות תמימים אל פתחיהם הזדוניים, חלקם נוצרו מתוך תחושת אחווה ורצון לחלוק עם כל העולם,חוץ מאלו שלא ידעו, חלקם נוצרו כהתגרות בבורותם העיוורת של רוב האנשים, חלקם נוצרו כדי להשאיר סימן להראות שגם הם שייכים למועדון.
הרוב מגלים את העולם הזה כבר מהגיל שבו הם מתחילים להבין דברים, ומגלים שזה חריג ולא מובן מאליו בגיל ההתבגרות. אז הם מתחילים להסתיר. חלקם מכחישים כל קשר וגם כשהם רואים שחורצים להם לשון הם מתעלמים ופוסעים הלאה. חלקם משתפים ומקבלים קיתונות של צחוק ובדרך כלל במקרים כאלה הם נשארים לבד. ויש את כל השאר שמגלים לבד. לעיתים הם מצליחים לאתר אחרים כמוהם, לעיתים הם נופלים ישר למלכודת ולעיתים כל מה שיש להם זה סימנים חמקמקים מהעולם המתעתעים בהם, נוכחים לא נוכחים.
יש גם את האחרים, אלה שלא באמת שייכים, אבל יודעים,או חושדים וניחנו במתת הראייה. רובם רואים חלק מהסימנים אך לא יודעים שלו סימנים או לא מצליחים לפרש אותם או לשייך אותם. מעטם מצליחים ונופלים במלכודת ומעטם מתקבלים וזוכים להצצה או אף להיות חלק.
היא ידעה מי היא, והיא ראתה את הסימנים סביבה, מתעתעים, מזדחלים ומשתנים. היא הכירה כמוה שגם גדלו בעולם הזה, והם ביקרו כמה פעמים בעולם שלהם מסתירים את זהותם וידעו על אחרים והם היו עולם בתוך עצמם.
הוא היה סתם אחד, אבל העולם הזה ריתק אותו וסיקרן אותו והוא רצה למרות שלא היה שייך בשום צורה, לגלות עוד ועוד. היא הבינה את הרצון שלו, הרצון שהמציאות תהיה יותר מהנגלה לעין,יותר מכל סך חלקיו. אם העולם הזה היה שלם, הוא חיפש עוד חצי.
הם הכירו באיזה אירועים שהלכו אליהם שניהם, ואחרי שיום אחד דיבר בגלוי שהוא מחפש עולם שבו הם חיים והוא חושב שאולי זה באמת קיים, איכשהו המבטים שלהם הצטלבו וכנראה בהלה או אשמה או מעט מהאמת זלגה מעיניה וזה אישר לו את מה שחיפש.
וזה גרם לו להבין שהיא תהיה הפתיל שהוא יוכל למצוא גישה לעולמם.
במשך שבועות לאחר מכן היא הרגישה כאילו יש לה צל ודחתה את הפגישות שלה איתם מנתקת עצמה בכח לגמרי מכל דבר שקשור אליהם. היא התחילה לראות אותו בקביעות בנסיעות הבוקר שלה סורק את כל מי שבאה איתו באינטרקציה. היא מעט ריחמה עליו אבל יותר היא גוננה על עולמה. אילו רק היה יודע לקרוא נכון את הסימנים, הוא היה יכול לבד למצוא אותם. היא ראתה אותו יושב בכיסא שממולה, רואה אך כלל לא מתייחס לציור המוזר שהתנוסס על חלון האוטובוס שנשען עליו.
כל הנסיעה היא התרכזה בלישון ולגנוב עוד כמה דקות של שינה עד שתגיע לעבודה. האוטובוס בלם פתאום והיא פתחה עיניים בהפתעה.
הוא ראה את עיניה וידע, אך במקום לפנות אליה כל שאר הנסיעה הוא רק הביט בה, נמנע מקשר עין אך מוודא שנמצאת שם. עד שהגיעה לעבודה הוא כבר לא היה באוטובוס, אבל את היותה שדה הוא חשף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
