אבהות - הסיפור מבפנים

"כישור הזמן סובב לו, עידנים באים ועידנים חולפים ומשאירים אחריהם זיכרונות שנעשים לאגדה. האגדה נמוגה ונעשית מיתוס, ואף המיתוס נשכח בסופו של דבר, בזמן שהעידן שהפיח בו רוח חיים חוזר שוב."  - רוברט ג'ורדון.
מוזר איך משפט שקראתי בספר לפני כל כך הרבה שנים ממשיך להישאר דבוק במוחי ואקטואלי בלי קשר לכמה זמן חולף ומה נהיה ממני ומהסובבים אותי.
אולי זה רק אני,אולי זה רק הדפקה שלי שלא נותנת לי להרפות מדברים של עידן שחלף.במקום לחיות כל עידן בפני עצמו,אני רק צובר וצובר עם כל עידן שחולף.

יכול להיות שדרך החיים שלי אינה הכי נכונה,אך אני מאמין שכל עוד אני והסובבים אותי מאושרים,כנראה שזה בסדר.
בשנים האחרונות,ככל שהזמן חולף, אני מתקשה להבין את אורחות החיים שלי הסובבים אותי.

קשה לי להבין איך אפשר להיות רווק בן 30 שגר לבד בת"א אבל לא יוצא עם בחורות.

קשה לי להבין זוג שיוצא כבר עשור ועדיין ממאן לעזוב איש איש בית הוריו, שלא לדבר על התקדמות לשלב הבא.
קשה לי להבין את הזוג הנשוי ששנים מדבר על ילדים, בלי שיביאו ולו אחד לעולם.

קשה לי להבין את זו שהתחתנה בחופזה,רק בשביל להתגרש וגם זה רק בשביל להתחתן בחופזה בשנית.

קשה לי...
אז נכון,כל אחד חי את חיו, ולכל אחד סיפור משלו, ועדיין...אני לא מדבר על אנשים מרקע סוצואקונומי שונה,או רקע גיאופוליטי שונה.
קשה לי לראות אנשים שעוברים שטיפת מוח על ידי בני הזוג שלהם.

קשה לי בעיקר עם חוסר הביטחון של אנשים בעצמם.

קשה לי להמשיך להיות חבר של אנשים כאשר הסיבה היחידה להמשך הקשר היא עובדת קיומו משך שנים.

חבל שזה נראה שעם השנים קשה יותר ויותר להכיר חברים אמיתיים.

לפעמים אני מרגיש זקן מכפי גילי.

אלכוהול כבר לא מלהיב, מוזיקה לא מלהיבה אותי, סרטים לא מלהיבים אותי.

התחושה הזאת של עולם צפוי ומשעמם שהדבר היחיד שמעלה בו חיוך על הפנים הוא הבן שלי...מוזרה לי מעט.

מוזר לי איך כל כך מהר ויתרתי על עצמי.לא שאני מרגיש רע עם זה, הבן שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.פשוט מוזר לי ההתנגשות של ה"אני" שאני זוכר שהייתי, ואת השיחה ההיא בתחילת הקשר כשאמרתי לה שאני לא רוצה ילדים, לבין ה"אני" החדש שמוכן שיפטרו אותו, העיקר לא לאכזב את הילד.

פעם, אישתי שאלה אם עם כל המתנות שאני קונה לו,אני מנסה לקנות את האהבה שלו.

כמובן שזו לא האמת.

לקניית המתנות יש שתי סיבות.הראשונה, החיוך שעולה על פניו כשהוא שמח כי קיבל מתנה,שווה כל שקל שאצטרך להוציא.

ושנית, אני פשוט לא רוצה שיחסר לו שום דבר.אני לא רוצה שיהיה כמוני, שגדל בחצי חדר עם דלת לא דלת בלי בע"ח ובלי (כמעט) שום מותרות.

לא היה לי כלב בחיי.

לא היו לי אופניים.

לא היו לי בני דודים או סבים,לגדול איתם.

זאת ועוד, אני רוצה שלא יחסר לו בחיו.