לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

כשעצוב לי אז בורחת, אל הים, אל הים..


אני זאת שתמיד באמצע, תמיד צריכה לדאוג לאחרים ואיכשהו קצת מזה ולפעמים גם הרבה מגיע על חשבונה. אני זאת שאכפת לה מידי.

כינוי: 

בת: 29





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2017    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    




הוסף מסר

1/2017


בחודשים האחרונים הבנתי שלפעמים דעת המיעוט היא הדעה השפויה. 
אני מודה שאני לפעמים נחרצת מידי בדעתי, אבל לפעמים צריך לצעוק את דעתך בקול כדי שישמעו אותך.
אז כן, אולי אני לא בדעת הרוב. 
אני חלק מקבוצה מאוד מצומצמת של אנשים שחושבים אחרת מרובכם, ותאמינו לי- זה בסדר. 
אני משוכנעת שהרבה אנשים שאני מכירה (וגם כאלה שלא) מזועזעים לשמוע שאני לא מסכימה איתם. אולי זה כזה ברור מאליו שבמדינה הזאת מי שלא הולך עם הרוב הוא איום על המדינה לא פחות מהאויבים האמיתיים שלנו, וזאת לאחר שקראתי תגובות נוראיות כאלה ואחרות למי שאזר אומץ לקום ולהביע דעה מנוגדת למה שהרוב חושבים. 
טוב, תנו לי להבהיר משהו- המלחמה האמיתית כאן היא לא רק על הביטחון שלנו, תחושת הבטן הנוראית הזאת שמחבל ארור כזה או אחר יאיים על שגרת היום יום שלנו, היום, מחר, מחרתיים, עוד חודש, חודשיים, שנה.
לא. זה לא זה. 
זה הפחד.
הפחד להביע את דעתך אם היא לא עולה בקנה אחד עם דעת הרוב. 
2017, פאקינג 2017 ואדם אחד מאחל לאחר למות ובגלל מה? בגלל דעה שונה משלו עצמו. 
זה עצוב, זה פשוט ממש עצוב. המקרה הכי קרוב שאני יכולה להעלות הדעת, שבו אדם איים על חיי אדם אחר בגלל דעתו שלו, הוא רצח רבין. 
2017. חשבתי שהתקדמנו, שהתחדשנו, שהתבגרנו, ומסתבר שלא. טעיתי.
אני עצמי נקלעתי למצב כזה שתאמינו או לא, העזתי לפתוח את הפה ולצאת כנגד הרוב, כנגד האנשים שאוחזים יחד בדעה המסויימת ההיא, ומה קיבלתי? "הלוואי ואמא שלך הייתה באותו מצב". באותו רגע אני קופאת, ממש לשנייה, ומתלבטת אם הכמה שניות האלו להקליד לו תשובה שנונה שוות משהו. בסוף לא עניתי לו מהסיבה הפשוטה שאני יודעת שיש עוד כמות לא מבוטלת של אנשים שילחמו על דעת המיעוט, שלא ייתנו לה להיעלם ברוח. בלי דעת המיעוט לא יהיה רוב. בלי דעת המיעוט לא יהיה את גיוון הדעות הזה שכולנו אומרים שיש כאן במדינה. 
חה, גיוון דעות עאלק, הצחקתם אותי.
דעת המיעוט לא אומרת שהיא שגויה, לפחות לא לדעתי.  
וגם אם כן, גם אם לדעתכם אני טועה- למה שאני אהיה קורבן לקללות, נאצות, איומים על חיי ועל חייו של מי שקרוב אליי? על מה ולמה?
נקודת למחשבה לכולכם, או לחלקכם. 
אני מקווה שבשנה החדשה שנפתחה אנחנו נלמד לכבד את הדעות השונות זה של זה. לא אמרתי להסכים, ולא אמרתי לקבל. 
לכבד. יש מילה כזאת, ועם האירועים האחרונים נראה לי שקצת שכחנו מה הכוונה. 
להפגנה של אתמול בכיכר רבין אולי לא הלכתי אבל דבר אחד אני כן יכולה לומר- המלחמה שאנחנו נלחמים, או חושבים שאנחנו נלחמים, היא המלחמה הלא נכונה. 
נכתב על ידי , 8/1/2017 14:29   בקטגוריות שחרור קיטור, צבא, פסימי, אקטואליה, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




אז מחקתי את הבלוגים הקודמים שלי (היו שניים כאלה). אחרי שפיניתי לעצמי זמן וישבתי לקרוא את כל מה שהיה שם הגעתי למסקנה שאם אני רוצה לפתוח דף חדש, צריך שהכול יהיה חדש וריק, אז מחקתי הכול. אני יודעת שהמידע יישאר ברשותי לתקופת זמן ואז יימחק לחלוטין אבל בתכלס לא ממש איכפת לי, זה לא שממש אכפת לי. 


 


האמירה הידועה "New year - New me" תפסה תאוצה עד כמעט לשיא כשהגעתי להחלטה למחוק את הבלוגים הקודמים שלי. אני כבר בת 20 (21 עוד חודש וחצי), התחלתי בישרא בערך בכיתה י', מיותר להגיד שהרבה השתנה מאז. עברתי את התיכון, בין לבין מיונים לצבא ודרמות נעורים ביני לבין חברות ומגוון שטויות אחרות, התגייסתי בסופו של דבר לתפקיד שלא רציתי בכלל, השתחררתי בהרגשה שונה לחלוטין. העניין הוא שהקטעים הקודמים שלי, גם אם הם מאוכסחנים בבלוג אחר, הפריעו לי מהסיבה הפשוטה שזאת לא אני יותר.


 


החלטתי לפתוח בלוג (הראשון, השני, את זה) מהרצון להביע במילים את מה שעובר לי בראש. לפעמים זה הרבה ולפעמים זה משפט וחצי. לפעמים הייתי עושה קופי פייסט על קטעי פאנפיק שהייתי כותבת לפני שנים, נואשת לפידבק מאנשים שלא מכירים את אני האמיתית.


לא סתם אמרו שהצבא משנה ומבגר אותך. ומצד שני, הרבה השתנה אבל גם לא הרבה השתנה. מפה לשם, אני כבר 5 חודשים אחרי השחרור, עוד לא מגובשת לגבי כלום בחיי. כל כך לא מגובשת, שאבא שלי סידר לי עבודה אצלו כדי שאתחיל שגרה כלשהי. בתכלס אני פה כדי לעזור כי אחד המנהלים פה שבר רגל, ויש הרבה ניירת שהצטברה פה, ולאף אחד פה את את הזמן לשבת ולטפל בה, ובשביל זה אני פה. לא כיף בעבודה הזאת, לשבת במשרד של מישהו אחר, ופשוט לחכות שיתנו לך משהו לעשות. כן, משלמים לי לפי שעות אבל זה לא האישיו. אני באה לפה מהסיבה הפשוטה שהעבודה הקודמת לא הסתדרה (הבוסית החליטה שאני לא מתאימה, משהו על דינמיקה של החנות או ווטאבר. עבדתי כולה 5 ימים שם, ורוב הזמן היא אפילו לא הייתה שם, קצת מצחיק הייתי אומרת.) ואחרי הקורס פסיכומטרי והבחינה עצמה, אחרי שכל הלחץ הזה ירד, הייתי צריכה לחזור לשגרה, שיהיה לי בשביל מה לקום בבוקר, ושתכלית החיים שלי לא תהיה צפיית בינג' בסדרות ישנות ובהייה בתקרה.


 


אז כרגע, בשניות אלו ממש, אני במשרד, מחכה כהרגלי כי את המשימות של אתמול סיימתי ממזמן. 'תעבדי לאט' אבא שלי אמר, 'שתישאר לך תעסוקה. אף אחד לא שם לך טיימר מתי לסיים'. והנה אני, מבינה למה הוא התכוון בזה. ניקיתי את השולחן ואת כל החפצים של בעל המשרד שמתי בקופסת קרטון בפינה. נקי ושקט פה, אולי שקט מידי. 10 וחצי בבוקר והקומה שקטה. אני מתערבת אתכם שבבניין השני (איפה שהמכירות, הנהלה וכאלה) הרבה יותר ערני מפה (קומה תחתונה, רכש פיתוח וייצור). הכי מצחיקה אותי העובדה שאני לא יודעת איך לענות לחברות שלי כשהן שואלות 'אז מה בעצם את עושה?' אני אומרת שיש לי משימות פר יום, וזהו בעצם, אבל בתכלס רוצים אותי פה לטווח הארוך, לעזור עם עוד ניירת, כדי לעזור לאנשים פה לעשות את מה שהם צריכים, מבלי להיתקע בניירת (תיוקים, סריקות, הדפסות, מה שאף אחד לא רוצה לעשות בעיקרון). אני חושבת שהרגע הגדרתי- אני מטפלת בניירת שלאף אחד אין כוח אליה, אפשר לקרוא לזה א. ניירת. אין לזה שם רשמי, אבל זה בעצם מה שאני עושה. אני מתעסקת עם קבלות, תעודות משלוח, סריקה ותיוק מסמכים. כמו שאמרתי, לא כיף פה, אבל זה מה שיש. 


 


2017 יקרה, בדרך כלל אני לא מבקשת דברים לעצמי לשנה חדשה, אלא רק לאחרים שיהיה להם טוב. הפעם אני רוצה משהו לעצמי. תהיי שנה טובה, שנה של הצלחה ובריאות, של אהבה והגשמה עצמית. אני אהיה בת 21 עוד חודש וחצי, אז בבקשה ממך תעשי שהחיים שלי יהיו רק בעלייה, שלא אצטרך לדאוג לכלום חוץ ממה שבאמת חשוב, ובבקשה בבקשה, תגרמי לאמא ולסבתא להפסיק לחפור לי על בן זוג וחתונה, כי זה ממש ממש לא יקרה. לא בקרוב.


 


 

נכתב על ידי , 3/1/2017 09:59   בקטגוריות אופטימי, עבודה, שחרור קיטור  
הקטע משוייך לנושא החם: סוף שנת 2016
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





52

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל*_לילי_* אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על *_לילי_* ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)