step by step

אני נופלת, נופלת לתוך הבור הענק שיצרתי

אני מרגישה את הנפילה ולא מסוגלת לעשות כלום,

אני לא מסוגלת לאחוז בכלום, לא מסוגלת לעצור את זה

מרגישה איך אהבה שלי מעצמי נאבדת בתוך כל הכאוס שיצרתי

לא רציתי להיות רחוקה מהרצפה כדי לא ליפול חזק

אז התרחקתי מהרצפה, הסכמתי לעצמי הפעם לנסות

הפעם להעז, וזה קשה, קשה לי להכיל את עצמי

קשה לי לאהוב את התמימות שבי,

קשה לי להשלים עם עובדות קבועות מראש,

אני אבודה בתוך הרצון לתת אהבה ללאהוב,

כל הזמן נמצאת בין התלבטויות, בין חוסר הבנה להבנה,

איך אני נותנת לאנשים לזעז את העולם שלי, 

אני נותנת להם מקום שלא מגיע להם,

הקושי לנתק רגש אצלי הוא כל כך חזק,

אני רוצה להפסיק להרגיש, פשוט להפסיק,

למה זה טוב? רק מנצלים את זה בי..

בא לי שמשהו יפסיק את זה

שזה יפסק כבר, די, אני כבר לא יכולה יותר,

לא יכולה עם כל הרחמים העצמיים האלה,

לא יכולה עם כל הרגשות האלה,

לא רוצה להרגיש יותר, רוצה שכל הכאב הזה יפסיק כבר.