בעקבות סיפור עבר שהיה לי עם הבן זוג שלי החלטתי לא לתת אמון בגברים או בכל הדבר הקשור לזוגיות..
כן.. הוא בגד, עוד אחד מהשמוקים האלו, לא בגידה קלאסית.. משהו ג'וסי ממש.
בקיצור, מאז, כל פעם שיצאתי עם מישהו ידעתי שרגשית, אני לא אהיה שם, לסמוך עליו, אני לא אצליח לסמוך.
"אני גם לא רוצה לסמוך" זה מה שתמיד אמרתי לעצמי וחזרתי על זה, אפילו כשיצאתי עם מישהו תקופה של כמה חודשים יפים - לא סמכתי.
כן היה לי כייף, וכן הייתי שם ברגע הזה, בכל מה שקרה בנינו, אבל מבפנים היה לי את המעצור..
וחלף כבר הרבה זמן מסיפור הבגידה הזה, מאותו שמוק עלוב שגרתי איתו איי שם
וכל פעם כשגבר חדש נכנס לחיי זה היה מאוד קל להפוך את זה לסטוץ זמני או אפילו סטוץ קבוע, כי רגש אמיתי וטהור לא היה מתפתח...
-
לפני כמה זמן, קצת יותר מחודש החלטתי עם עצמי החלטה, הגעתי למסקנה שאני נועלת את עצמי מלהכיר מישהו טוב באמת, מלהכיר מישהו איכותי, ומישהו שיתאים לי, הבנתי שאני פוסלת מאוד מהר כסתם תירוץ לעצמי וכדי לחסוך לעצמי אופציה של להיפתח לאדם במקום הרומנטי.
החלטתי שאני רוצה לשנות את זה, החלטתי שאני חייבת את לעצמי, כמובן שלא עם כל אחד, וכשזה יקרה- זה יקרה.
הפסקתי ליזום קשר עם אותם 2 קבועים שהיו באים אליי מידי פעם, הבנתי עם עצמי שכל עוד יש לי את אותם קבועים שמספקים את היצרים שלי, זה לא עוזר לי להכיר ולנסות להיפתח לאנשים אחרים...
-
אתמול קיבלתי הודעה מבחור שכמובן היה בנינו משהו, כמובן שזה לא היה רציני, אבל כמובן שזה היה קבוע.
הוא רוצה שניפגש, דבר זה נוגד את ההחלטה שקבעתי עם עצמי.
אבל, אני בתקופת מבחנים עכשיו, זאת אומרת שגם אם הייתי מכירה עכשיו מישהו, אין שום סיכוי שאצליח להקדיש לו זמן כמו שצריך ב"קשר" או במשהו רציני.... זאת אומרת, אין לי זמן לפתח כרגע משהו.
אבל עדיין יש את היצר המיני הקבוע שיש לאדם, אני מתלבטת אם לענות לו בחיוב ולהגיד לו לבוא, או ללכת עד הסוף עם ההחלטה שלי.
הרי... מה יש לי להפסיד אם הוא יבוא?
ערב אחד של כייף בין כל הימים מול הסיכומים האינסופיים...
יש לי יומיים לחשוב על זה. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: