את מתנה ענקית. 

מתנות ענקיות כמוך נזרקות על ידי הדוור ממשאית למשאית, מתהפכות בבגאז'. סדקים, קרעים וקילופים מופיעים במותנייך. 

את מתקנת את עצמך, לאט בשמאל, מהר בימין, שמה פלסטרים ותופרת. מחכה בשקט לרגע הנכון לנסות שוב. 

הגעת ליעדך, מתנה מרופטת וזוהרת, ענקית ודורשת תחזוקה. 

אם מישהו דוחף אצבע לאחד הסדקים במקום להחזיק בך על כרית זהב שלא יתפלא שהכל התנפץ, נשבר בעטיפה מעוכה.

את מזמינה לתקן אותך, מתנה סלחנית שאת, בוא להגיש לי סלוטייפ, אמרת. בוא להגיש לי חוט ומחט. 

אבל שאומרים לא, את שבורה, מרוסקת ולבדך.  

והמתנה הזו, הענקית? התנפצה ושווה כלום. 

אז היא תבנה את עצמה לבד, תכסה בחימר פצעים ישנים, תבהיר צלקות, תחדש ציורים. כל קרע בבד נתפר בורוד, מקושט מתמיד. 

כל שבר קטן מטושטש עם פייטים, מודבק עם נצנצים, יפה וגאה מתמיד. איילינר בעיניים, אודם ורדרד ונעלי עקב עם סרט אדום. 

הנה את, מתנה ענקית מתמיד, רק השתבחת לבדך.

פעם אחר פעם, עוד סדק לשים עליו דבק. 

ככה את, חזקה ושבירה.

זכות להיות לצידך.