ספל התה של הבוקר הוא כל התנועה החולפת על פני בעת העצירה בשולי הכביש. מתי ויתרתי על המהירות, על התחרותיות, על השאיפות ואפילו על התשוקה להגיע למחוז חפצי? באיזה שלב כל המוטיבציות תועלו לכיוון הפחות נוכח והשוקע יותר?
אם תדמיינו לרגע בור עמוק, אני אמהר לצפות את קירותיו בעשרות סיפורים שאולי הייתי מבקשת לחיות, אילו רק הייתי מסוגלת לדמיין עולם ללא המחסומים בראשי. קל לשקוע בבור כזה; הינו מעשיר, משעשע, מעורר רגשות עזים מעומק איברי הגוף ומצייר קשתות הפוכות על פרצופים חיוורים. אך תמיד יהיה גם קול קטן שיסביר לי כי מדובר בתעתוע ותו לא; אני אמנם לומדת, אך לא מזמנת הזדמנויות ליישם את הנלמד וכל הדמויות הופכות לחלקים מתוכי שהזמן מפורר עד להיעלמותם.
ספל התה של הבוקר מאבד מעוצמתו על רקע הגוון האפור המשמעותי של פיסת השמים אשר נדחקת אל שדה הראייה שלי חרף התנגדותי. הגשם לא יאחר להגיע.
שיהיה לכם יום משמעותי. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
