האם אי פעם תהיתם למה ההתאבדות היא גורם מס' 1 למוות בצה"ל? 

למרות שסבלתי מדיכאון, הייתי בין הילדים הכי חזקים במחזור לכל אורך תקופת בית הספר. ללמוד בשבילי זו הייתה תרפיה, להשקיע במשהו שאני יודע שאני טוב בו ולקבל תוצאות מהירות. אז בזמן שרוב הילדים בגילי היו יוצאים לבלות (ושאני אומר לבלות במקום שממנו אני בא, זה בד"כ אומר ילדים שיושבים במעגל ומעשנים נרגילה או מוצאים מבוגר ומשכנעים אותו לקנות להם אלכוהול), הייתי מסתגר בחדר ועושה בהנאה תרגילים במתמטיקה ובכימיה או משכתב קודים של מתכנתים מנוסים ממני עם סקרנות להבין איך זה עובד. עיקר התקשורת שלי עם העולם החיצון הייתה דרך צ'אטים באינטרנט מכיוון שהתקשתי מאוד להתחבר עם הסביבה שלי כפי שרציתי. בגיל 15.5, כשנה וחצי לאחר שאושפזתי בשל נטיות אובדניות, הכרתי דרך הצ'אט את החברה הראשונה שלי.
הקשר הארוך הזה, שכנראה בדיעבד לא הכיל רגשות אהבה אמיתיים מצידי אלא רצון עז להתנסות, גרם לי להיות מאוד יציב מנטלית ולכן הוא
נמשך כ-4 שנים. החלום שלי בתקופה הזו הייתה להיות עתודאי והייתי בתוך תוכנית שאיפשרה לי לעשות כן. חלמתי ללמוד באוניברסיטה ומשך אותי מאוד לתרום למדינה ולהנהיג דרך הארונות המבריקים של הקצונה.

עם הזמן התחלתי להבין שיש בעיה עם החלום שלי. כאשר הגעתי לצו הראשון כבר שלחו אותי עם אימי ישירות לקב"ן.

"אני יכול לתת לך פרופיל 64 נפשי, פרופיל 45 נפשי ופרופיל 21 נפשי."
"אבל אני בסדר היום, אין לי מחשבות אובדניות, טופלתי, יש לי חברה, הכל בסדר".
"כן, אבל מחר אתה יכול להיפרד מהחברה שלך, בקיצור תבחר."

אז אמרתי לו 64, כי עם 64 עוד חשבתי שאפשר להיכנס לקצונה ולהיות עתודאי. זה לפחות מה שאמרה לי הבחורה שישבה לידו, שאין לי מושג מה היה התפקיד שלה. למרות שעשיתי את המבחנים הפסיכוטכניים ברצינות (וגיליתי לאחר מכן שהלך לי כנראה לא רע על סמך הציון קב"א), נשלחו לי שלוש אפשרויות בלבד במנילה:

1. משגיח כשרות. 2. ג'וב כללי כולשהוא בחיל האוויר. 3. מאבטח מתקנים. 
ניסיתי לערער, לכתוב מכתבים, להביא המלצות מפסיכאטרים שטיפלו בי, מורים וכו'. שום דבר לא עזר. 

כל ילד יודע שזה לא נעים לא לקבל את מה שאתה רוצה, עם זה יכולתי להשלים בסופו של דבר. אבל חוסר ההיגיון הוציא אותי מדעתי מרוב כעס ותסכול, אני הולך לשרת בכפייה במערכת חזקה שלא מבינה אותי, שלא שמה עליי, הכאב הזה החזיר אותי אחורה.
משגיח כשרות? על סמך מה התמיינתי לשם? לא הגעתי עם כיפה, לא אמרתי שאני דתי, לא הקראתי פסוקים במיונים. למעשה אני חושב שהייתי הכי כופר בעיר שלי. עכשיו נצא מתוך נקודת הנחה שאני לא יכול להחזיק נשק או לשמור על סודות מדינה כי אני פצצה מתקתקת שעלולה לפגוע בעצמה בכל רגע. אז למה לא חיל חינוך? או סתם תפקיד פקידותי? לא, המחשב חשב והגיע למסקנה - מאוד הגיוני להציע לו להיות מאבטח מתקנים. 
בתחילה בחרתי בג'וב הכללי שהתברר כסוג של בלוף - גם שם קיבלתי הצעות מזלזלות מאוד מקצין המיון - "יש לך בגרות 5 יח' בכימיה, מתמטיקה ואנגלית, תקשיב, בוא תהיה מוסכניק. תצא מכאן עם מקצוע". בסופו של דבר בחרתי להיות מאבטח מתקנים על מנת לקצר את השירות לשנתיים ולהגיע לאוניברסיטה כמה שיותר מהר. החשיבה הלוגית השנייה הייתה שיהיה לי הכי קל לצאת משם אם רק ארצה בכך. החשיבה הלוגית השלישית הייתה שהאופציה להתאבד תהיה קלה. מאבטחי מתקנים הם פח האשפה של הצבא. בוחרים אותם כי אף אחד אחר לא רוצה בהם וכדי שאם יקרה תקרית בטיחותית אפשר יהיה להאשים את הש"ג. בבסיס שלי היו מקרי אלימות קשים של מאבטחים, הפקרות עמדה על ימין ועל שמאל בידיעת המפקדים, איומים, ונדליזם, מפקדים שהשתמשו לרעה בכוחם, גניבות, אנשים ששיחקו בנשק ודרכו אותו תוך כדי השמירה וזה רק קצה הקרחון. היה לי קשה להיות בשפל הזה במשך כמעט שנתיים, רציתי למות כל רגע. היו לי פעמים שהעברתי לבודדת ושמתי את הנשק מתחת לגרון. הצבא הייתה אחת ההשפלות הכי גדולות שחוויתי בחיים. אני בסך הכל מספר בעיני הצבא, לא איכפת להם שאני אמות.  אף אחד לא רוצה לעזור לך. אין דבר כזה פסיכולוג בצבא וגם אין לך יכולת לממן אחד כזה עם 400 ש"ח בחודש.
יש רק קב"נים קרים שמגיעים פעם בחודש. יכולתי לצאת, אבל פחדתי מאוד שהמדינה תדאג לדפוק אותי בעתיד בגלל זה. אז איכשהוא, שרדתי. 
אחת הקומבינציות הכי קטלניות שגורמת לאנשים להחליט להתאבד היא א. להרגיש שהמקום שאתה נמצא בו לא נכון ב. להיות עם נשק. ג. להרגיש שאין לך אפשרות יציאה. זה בדיוק מה שהצבא עושה לאנשים פעם אחר פעם. ככה בדיוק כ"כ הרבה אנשים יקרים מתים.
הרבה אנשים מאוד איכותיים שהכרתי באוניברסיטה נפגעו ע"י המערכת הצבאית באטימות קשה, בתסכול מתמשך, בדרך כזאת או אחרת. למשל - עתודאית עם תואר ראשון במדעים שהציעו לה להיות פקידת קפה או אחרת שלא רצו לגייס אותה כי כאשר היא הייתה ילדה קטנה מאוד היא עברה ניתוח קל בראש. אז מהם השיקולים האמיתיים למיונים? האם מישהו בכלל מסתכל על המבחנים הפסיכוטכניים? או שהכל קומבינות וקשרים שיש או אין למשפחה שלך עם אנשים בכירים בצבא? ואם אין לך כאלה, אז אתה צריך לשבת בכלא כדי להוכיח שאתה תעשה הכל בשביל לקבל מה שאתה רוצה? לא תודה.