רק 13.5 ס"מ מתחת לממוצע. אפתח בדברים הבאים: להיות נמוך זה בור של עצבות כי זה הופך אותך לאבק בעיניי רוב הנשים בתחום הרומנטי.  

עוד שהייתי בגן הבנתי את משחק הכוחות, אם אתה ילד נמוך, אתה חלש. אם אתה ילד גבוה, אתה חזק. 
התפיסה הזו, כנראה משהו שנשאר מימי הביניים עדיין מלווה אותנו וכנראה לא תשתנה לעולם, למרות שאין שום הבדל בריאותי כזה או אחר.
כאשר הייתי אצל הרופא בכיתה ו' הוא אמר לי: "תקשיב, לא נעים לי לומר, לפי הסימנים, אתה לא תגבה יותר. אבל זה לא סיבה לדאוג. אתה יכול לעשות הכל כמו כל אדם רגיל. שתגדל, הדבר היחיד שתרגיש מוגבל בו, זה לשחק כדורסל". אני לא יודע אם הוא בחר לשקר לי או שזו הבורות של רופא גבוה.  

לפני כמה שנים יצא לי להכיר שותף לדירה שסבל מהשמנת יתר והוא עבר ניתוח להצרת קיבה.  אמרתי לו שאני מקנא, משום שיש בידו את האפשרות לשנות משהו בחיים שלו ולי אין. הוא אמר לי בתגובה שהוא מקנא בי משום שהחברה לא מצפה ממני להשתנות ואני פשוט עם הזמן אשלים עם הדברים, אבל לא השלמתי.
אז כילד קטן זה היה מפורש יותר, כולם צוחקים עלייך שאתה נמוך ואתה מבין שזה מחורבן ומתבאס. אבל היום בחיי הבוגרים זה יותר סמוי מן העין;

למשל, ניסיתי דרך אתרי היכרויות של אקדמאיים (לכאורה האליטות) להכיר נשים בגילי. הייתה שם אפשרות מוזרה לראות איזה נשים לא מסננות לפי גובה. אז נשארתי בערך עם 10 מתוך עשרת אלפים, שלא כ"כ טרחו להגיב.
אח"כ ניסיתי משהו אחר, שמתי תמונה באתר הכרויות אחר, אבל לא כתבתי את הגובה שלי. פתאום אפילו קיבלתי מספר פניות יזומות. שאחת מהן גילתה שאני 1.62 היא פשוט אמרה שהיא לא יוצאת עם נמוכים ופשוט ניתקה לי את הטלפון בפרצוף. ההורים שלי שילמו המון כסף לשדכנית כי הם מאוד רצו לעזור. אז קיוויתי שהיא תצליח אולי להעביר אותי את הגשר הזה, לגרום לבחורה להבין כל האיכויות שיש בי, שאם נהיה ביחד אני אתן לה את כל מה שיש לי לתת. אבל גם זה לא עבד.

היו לי גם לא מעט את הקטעים המתסכלים האלה שהכרתי מישהי נהדרת וחייכנית, השיחה זרמה ואפילו קיבלתי את המידע המהימן הזה שאין לה חבר מהחברה הכי הטובה שלה. אז, שניסיתי את מזלי היא אמרה לי שיש לה, או שלא מתאים לה עכשיו ואז יומיים אח"כ גיליתי שמישהו אחר הציע לה והיא הסכימה. אלו המקרים הגרועים האלה שהביטחון העצמי שלך פשוט מתרסק. 

אז יש שני חלקים עצובים כאן: 1. אני לא מאשים אותן, אני לא יכול להאשים אותן, כי כולנו איפשהוא מסננים לפי מראה והמראה שלי פשוט לא עובר, ככה נולדתי ואין לי שום דרך לשנות את זה. 2. אני יודע שאם יום אחד בכל זאת איכשהוא משהו יעבוד ויהיה לי ילד, אני אעביר את כל התסכול הבלתי נסבל הזה הלאה.

אז הפסקתי לחלוטין לנסות והתחלתי במסע אחר. התחלתי במסע לנסות למצוא את האושר שלי, האושר הזה שאינו תלוי באישה אחרת או באנשים אחרים אלא רק בי. אז עשיתי כמה דברים, למשל, אני כבר יוצא פאבים או להופעות לבד, טיילתי בגרמניה שבועיים לבד ועכשיו אני כותב כאן. אבל האמת שעדיין נכשלתי למצוא את האושר הפנימי, הזה שאינו תלוי באחרים.