אתמול יצאתי לעשן ובספסל לידי היה גבר
גבוה עם ווייב ומבטא של שייח
היה לו קשה להתחבר להופעה כמוני
והוא אמר לי
הרבה זמן לא הייתי כאן
אני מרגיש שאם אני נכנס עכשיו אני פוגש את עצמי
ורק מזה נהיה לי פלאשבקים
חשבתי לעצמי שהוא מבין טוב יותר את מה שעובר עליי עכשיו
ממני
והמשכתי להקשיב
הוא המשיך להסביר לי על החוויה שלי
ואני גלגלתי ג'וינט והעברתי והקשבתי
ואנשים באו והקשיבו
ולאט לאט ההופעה עברה אלינו
ולפחד שלנו להכנס
שפרטנו אותו ופירשנו אותו כמו
שני מומחים עולמיים לניתוק מעצמך
זה עשה לי טוב.
הוא שאל איך אני ממשיך לדבר איתך אחרי היום
ואני לא מצליחה לזכור מה עניתי
הסתכלתי על השפם שלו וראיתי שהוא צפוף וכהה
ואז על הזקן שלו וראיתי שהוא צפוף וכהה
הדמיון המשיך אותי למטה
ובסוף נרגע בי משהו
וחזרתי פנימה.
הוא כנראה הלך
ואני קמתי היום בצהריים
עוד במחשבות על הזקן והשפם
ולאן הם הולכים אחרי שמשהו נרגע
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
