מדנהסונדרי

מחכה אני למוזיקה שתזרום באוזניים, שתעורר את נבכי הלב 

ותפתח את הברזים בעיניים.

את השריר שמותח כל אילוץ כל קריצה

את הגוף שמחכה רק לקפיצה, רק לקפיצה.

אני יזיזה, סך הכל אני פזיזה

רוצה הכל בזמן קצר

וזה כל כך מיותר.

משחקים בי, ואני מודעת להכל

אבל בלי זה אין לי את הדמעות,

אין לי דמעות בשביל לסבול.

רוצה לסבול תמיד בשביל לשמוע

את הלב מתענק מכאב 

הלב שלא יכול לשבוע.

השובע מגיע מההבחנה שהוא לא בשבילי

הוא תמיד כאן בשבילה.

ובעצם זה תמיד הדבר הנכון

לדעת שאת כאן ואת לא הולכת לישון.

לישון זה לחלשים אמרתי פעם,

כשחשבתי שלדברים יהיה טעם.

אבל לא כך הדבר

סך הכל אני עוף מוזר.

עוף כזה שמבין אחרים מקריצה 

פרגית כזאת שיודעת רק מה זאת מציצה.

אבל די אני כבר גדולה מידי

כדי להגיד מילים כמו מיד? או כדאי?

בכל מקרה אלה סתם דיבורי סרק,

על יום טוב או על פקק.

לי נמאס להיות פרצוף יפה

עדיף אעבוד במקלט ואשאר זונה כמצופה.

בדיוק כמו שאחרים חושבים

מחייכת ומסברת פנים,

נעימת הליכות, 

בכל מקרה עם פגישות AA עוד אפשר לחכות.