לא ישנתי כבר כמה ימים ברצף,
אני מרגישה את כל העצבים בגוף שלי רוטטים ועצבים ואני לא עצבנית אני פשוט טעונה ברמה קיצונית ואני לא יודעת מה לעשות עם זה
אני כנראה מאבדת קצת את השפיות.
אני מרגישה את זה בחזה, ברגליים , בידיים בראש שלי העצבים האלה רצים בכל הגוך כמו תולעים מחושמלים שאני לא מסוגלת להרגיע.
מרגישה שאני יכולה לרוץ קילומטר אבל לא באמת כי הראש עייף אבל הגוף רוטט במרץ.
החזה שלי פעור ליריקות נוספות, אני רק מחכה שזה יגיע.
אני נשארתי לבד עם האחים שלי לאיזה שבוע, כמו תמיד אני המבוגר האחראי ההורים טסו לחול ואני הבייביסיטר הזולה שנשארת פה. לא שאכפת לי, אני מאוד אוהבת את האחים שלי אבל אם אני צריכה להיות אחראית זה מונע ממני לא להיות אחראית לכמה ימים. אני צריכה להיות בהיכון כל הימים האלה, היכון לפעולה.
ואני כל כך רוצה לשכב עכשיו עם מישהו לא באלי סתם את הרגילים שלי, הם נמאסו עלי. אחד גדול מידי, לשני יש חברה, השלישי לא מעניין.
ומי שאני רוצה באמת אסור לי לשלוח לו הודעה, למרות שברגע של אובר תולעים מחושמלים שלחתי. עדיין לא קיבלתי שום תשובה. זה בדיוק העונש שלי. תחכי!
העינוי שלי
תשבי ותחכי!!! דייי אני לא רוצה לחכות יותר לאף אחד ולשום דבר! החיים שלי עוברים לי מול העיניים ואני יושבת ותמיד מחכה!
למבחן, לתשובה מהעבודה, לבחור שצריך לבוא לזיין אותי, לילדים האלה שההורים שלהם צריכים לחזור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
