ופתאום פשוט הבנתי שאני עומדת מול שני נתיבי חיים.
נתיב ראשון הוא הנתיב עם היונה בידיים- אני אשאר איתך אהבת חיי. ואני יודעת שעוד שנה אנחנו נתחתן ונקים משפחה ואני יודעת בדיוק איפה יהיו הקשיים של כל אחד מאיתנו ואיפה יהיה הכשל במערכת
הנתיב השני הוא נתיב העגור בשמיים- אני לא יודעת מה יקרה. יכול להיות שאני אמצע משהו יותר טוב ממך, זה שפגע בי ויכול להיות שלא ואני אפול עם הראש באדמה. וזה סיכון.
אבל אני לא יודעת למה אני דווקא בוחרת ללכת בדרך שאני לא בטוחה מה יהיה סופה. אני לא רוצה להרגיש עכשיו שאני יודעת איך החיים שלי ייבנו, אני יודעת על איזה דברים איתך אצטרח לוותר עליהם. ואולי אפילו קצת על עצמי ועל האופי הקשוח שלי שבניתי לעצמי בזכותך, בזכות הפגיעה שלך בי.
ואני אוהבת אותך מאוד. ואני אבלה עלייך מאוד. וכואב לי לאבד אותך שוב. אבל אני בוחרת בדרך הזאת כי היא לדעתי היא נכונה יותר. ומגיע לי יותר ממך.
החיים זה שיט מצחיק...
חיים:" בואי מותק את רוצה אותו חזרה אחרי 4 שנים?! אין בעיה קחי! את לא צריכה אותו אבל אם זה מה שאת רוצה..."
** הגלים מקיאים אותך החוצה על החול, לתוך החיים שלי בשנייה אחת***
אני:" אבל עברתי כל כך הרבה, ואני כל כך הרבה יותר גדולה ורוחנית ממנו אני לא צריכה אותו יותר"
חיים:" אוו... עכשיו הבנת למה לקחתי אותו מלחתכילה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
