אני אתעורר יום אחד
כמו סדין לבן-נקי
אסתכל מהחלון ואראה את העננים מתמלאים במים
והגשם יתחיל לטפטף
והשקט של הבית יעשה לי צמרמורת
והשלווה הקיצונית הזאת תגרום לי לחייך
אני לא יודעת למה אבל אני מתארת את זה לעצמי רק בגרמניה
אני לא יודעת למה אבל שלו לי יותר בלי אף אחד
אבל מצד שני הרבה יותר בודד
אני לא מבינה מה הבעיות שלי... אני רוצה להיות שלווה ורגועה ואני רוצה שתחבק אותי.. אבל אני לא יכולה לשכוח את מה שעשית לי.
והחיים יכולים להיות כל כך טובים איתך. אבל גם כל כך טובים בלעדייך
אני כל יום מרגישה יותר ויותר מטומטמת שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה...
פשוט בזבוז של ימים
בזבוז של מחשבות
למה אף אחד לא יכול פשוט לבוא ולהגיד לי מה אני אמורה לעשות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
