אני עומדת בעמדה, במכנס המחויט שלי, חולצת הכפתורים הלבנה והווסט השחור שלפחות מכסה את החזה שלי זה כבר נחמד.
כמו כל המלצרים אני מורידה עיניים אם עומדים מולי אנשים, מעניין מה מניע אותנו.
אולי זאת הבושה שזה מה שאנחנו עושים? או שאנחנו באמת מרגישים נחותים יותר?!
גבר ניגש לעמדה שלי, הסתכל עלי ואמר ואווו את מה שחיפשתי כל חיי!!!
אני מרוב הפתעה הרמתי את הראש מהביף בורגיניון שהגשתי והסתכלתי עליו, הוא הפתיע אותי בשמחתו ובדו משמעות אלי ולבשר.
מובן לי שהוא התכוון לבשר אבל זה היה נעים לשמוע את המילים האלה.
ואז אני פתאום מבינה שאת אותו משפט אפשר להגיד גם לבחורה וגם לבשר.
כמה עצוב זה שזה מה שמרגש אותנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
