הסופש הזה היה כל כך קשוח שאני לא מצליחה להיפטר מהכאב הגופני העצום שיש לי.
החברות ארגנו לי מסיבת הפתעה שלא הייתה מפתיעה כי ניחשתי בעצמי שהן יעשו את זה.. ובכל זאת זה היה כל כך נעים ומדהים בעיני.. אני פשוט מאוהבת בכל אחת מהן ברמה הכי קשה שאפשר, הן כל כך שונות אבל אני מרגישה שכל אחת מהן היא משקפת זוית אחרת מהאופי שלי וזה מדהים בעיני.
הייתי כל כך שיכורה כל הימים האלה שאני עד עכשיו מרגישה שאני לא אני בכלל!
רקדתי כמו פסיכית, טיפסתי על גגות של בניינים נטושים, הזדיינתי עם איזה מישהו מוזר שאני לא מבינה בכלל למה... אבל הייתי כל כך שיכורה שלא באמת יכלתי להחליט מה אני רוצה.. אז זורמים.
אבל הרגעים האלה של אני שיכורה ומחופשת עם רגליים מחוץ לחלון של הרכב צורחת שירים בקולי קולות וצוחקת כמו פסיכית זה בערך היום הולדת שרציתי.. הפשטות של הדברים הקטנים, הצחוק המתגלגל שלא נגמר! בשביל זה הכל שווה את זה.
הגברים המוזרים האלה שפגשתי ביום חמישי נתנו לי להרגיש אישה יפה נחשקת ומחוזרת וזה משהו שבפנים לא הרגשתי מלא זמן. אני יודעת שאני מחוזרת הרבה אבל בצורה קצת שונה מזו שחוויתי.
מספיק היה שהבחור יתפוס אותי באמצע הרחוב יניף אותי באוויר כאילו אני כלום בחיבוק ענק זה בערך כל מה שהייתי צריכה... שמישהו יתפוס אותי מאחורה כשאני צוחקת ויזרוק אותי גבוה גבוה מעל הראש שלו...
ואני לא דקיקה וקלה.
היה שלב מוזר שבו אני שכבתי על הספה ואוננו לי ובו זמנית חברה שלי שכבה על השטיח ואוננו לה... אני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש עם כל הפתיחות הזאת פתאום, להזדיין דלת ליד דלת זה משהו שלא קרה הרבה זמן... שלא הפריע לי בכלל וזו אולי בעיה...
היה לי כיף, מצחיק, מרענן והזוי בקטע אחר, לרגע אחד לא חשבתי מחשבות רעות או השלכות.. זה היה משחרר.
ולטפס על גגות של בניינים נטושים זה בכלל לא היה בראש שלי, זה הזוי!
טוב... עד הפעם הבאה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
