מדנהסונדרי

האמון שלי מת. לא קיים בלקסיקון כזה יותר

אני חושבת שהחלטתי לוותר.

אני פרוסה לחתיכות קטנות

ואתה יכול ללכת לאן שרגליך מועדות.

אני לא מנסה יותר

זה חסר טעם

למות יותר קל מלחיות כמו פעם.

אני עומדת בעמדה, במכנס המחויט שלי, חולצת הכפתורים הלבנה והווסט השחור שלפחות מכסה את החזה שלי זה כבר נחמד.

כמו כל המלצרים אני מורידה עיניים אם עומדים מולי אנשים, מעניין מה מניע אותנו.

אולי זאת הבושה שזה מה שאנחנו עושים? או שאנחנו באמת מרגישים נחותים יותר?!

גבר ניגש לעמדה שלי, הסתכל עלי ואמר ואווו את מה שחיפשתי כל חיי!!!

אני מרוב הפתעה הרמתי את הראש מהביף בורגיניון שהגשתי והסתכלתי עליו, הוא הפתיע אותי בשמחתו ובדו משמעות אלי ולבשר.

מובן לי שהוא התכוון לבשר אבל זה היה נעים לשמוע את המילים האלה.

ואז אני פתאום מבינה שאת אותו משפט אפשר להגיד גם לבחורה וגם לבשר.

כמה עצוב זה שזה מה שמרגש אותנו.

אומרים שזה בסדר שהתקופה הזו היא קשה, כי תקופת סוף שנה תמיד מלאת אנרגיות שליליות שאמורות להתפזר כמו ערפל ברגע שהשנה תתחיל.

אני מאוד מקווה, אני לא יודעת כמה אני עוד אשרוד עם לבכות כל יום... כאילו סיריאסלי אין לי יותר מים בגוף.

המבחן ביום שישי, זה סטרס כל כך עצום שאני לא מצליחה לבטא אפילו מה אני מרגישה לגביו... רק בבכי.

לא מאמינה שאני אעבור אותו ואז אצטרך לעשות הפסקת לימודים מה שיעריך לי את התואר בעוד חצי שנה אבל לעומת זאת אקבל חצי שנה של הפסקה וארגון כוחות מחדש. 

הבנתי שלא היה לי סקס טוב כבר מלא זמן.

כל החצי שנה הזאת עם ההתעסקות עם האקס פשוט לא היה פנאי לסקס טוב וזה עצוב. אני לא מסופקת בכלל!

אבל זה גם כל כך קשה למצוא בימינו אנשים שיספקו... כמעט ואין כאלה.. או שאני לא פגשתי כאלה... גם זה עצוב.

אני פשוט זומבי בוכה

זה מה שאני.