מדנהסונדרי

מתחילה לדאוג לעצמי

מתחילה לשים זין על אחרים

מתחילה לחשוב קדימה

מתחילה לראות את החיים בבירור יותר

מתחילה להפסיק לדאוג לאחרים- אפילו את המילה לדאוג כתבתי בשגיאת כתיב של דואגת בהתחלה.

מתחילה לשים לב לרצונות

מתחילה להפסיק לעשן\ לשתות.. האמת הולך ממש קל עם זה, כנראה שאף פעם לא הייתי צריכה את זה.

מתחילה להגיב לאבא בעקיצות

מתחילה להבין שאני לא צריכה אף אחד

מתחילה להבין שאני ממש חזקה

מתחילה מחדש לשחק את המשחק 

מתחילה להיות כנה רק לאנשים שמגיע להם לשמוע את התובנות שלי

את נוגעת בבטני,

ואני בבטנך.

את חושבת מי אוהב אותי?

הוא פה, הוא כאן, לצידך.

שפתיה נפוחות ומלאות ברחמים

אך אוזניה שומעות ורואות מרחקים...מרחקים.

אותו השדה שרצתה בו לרוץ,אותו ההר שכרגע נראה כפרוץ.

אותו הכאב הלחוץ, זוכרת אותו ?

תיזכרי בה! באותה הדמעה שכיסתה כל פינה!

אך היא תשתנה, תמלא את ליבה.

האויר מתמלא יותר ויותר,

אך חזהה קטן ומצתמק למשמע השם.

אולם ראתה אך איננה הבחינה,

כבר לא אותה אחת- לא מפתיע...

את המיטה הזו כבר לא תציע... כבר לא תציע!

אני נוגעת בבטנך,

תגעי בבטני גם את.

תרגישי את מגע גופי המצתמרר 

כנראה שאת בדיוק אותה האחת.

מי אמר לנו שהזמן זז קדימה ולא אחורה? או בכלל בכיוון מסויים...

נכון מגיל קטן הסבירו לנו שאנחנו מזדקנים ולכן הגעה הרווחת שהזמן זז בעצם קדימה אבל זה לא נכון, אין לנו הוכחה ממשית לזה...

יש זמן שנע איכשהו לאנשהו הוא קיים אבל אנחנו לא יכולים להגיד שהוא הולך קדימה.. מי אמר שזקנה זה קדימה ולא רגרסיה? 

ומנקודת מבט נוספת בוא נדמיין מרחב שבו אנחנו לא יודעים בו שום דבר חוץ מעצמינו... אנחנו לא נהיה מודעים להגדרה של זמן... אנחנו פשוט נהיה .

אז אנחנו משווים את עצמינו בחיים ה"אמיתיים" שלנו לכלל שמסביבנו רואים איך הם מזדקנים ומבינים שגם לנו קורה משהו.. אנחנו לא יודעים מה אנחנו פשוט יצור בפלנטה הזו שקיים לזמן מוגבל וזה הכל. שום דבר לא מתקדם בעצם הכל אותו דבר. יש פשוט תחלופה אנושית ולא זמן שזז... אולי הזמן בכלל לא קיים... זה מושג שאנחנו היצור הכי מפחיד בטבע המציא ... לא מספיק שהמצאנו מושג מפחיד שכזה מישהו תמיד גוזר קופון על זה בכל תחום...

מה היה קורה אם המושג לא היה קיים?