לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מדנהסונדרי




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2019    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

4/2019


תמיד הרגשתי שהגוף שלי מושאל

אני אוהבת אותו אבל אני יודעת שהוא לא שלי, הוא לא שייך לי הוא רק שייך לעולם הזה.

מה שיש בתוכו זה משהו אחר לגמרי ותמיד יש לי פחד מזה שנתנו לי את האחראיות הנוראית הזאת על גוף מסויים

איך אני אמורה לטפל בו?

להאכיל אותו? לאמן אותו?  לספק את הצרכים הבסיסים שלו?

ומה אם אני לא מעוניינת לעשות את זה? למה אף אחד לא שואל אותי האם אני מסוגלת להתמודד עם האחראיות של לטפל בגוף מסויים?

 

הנפש שלי בקושי מתמודדת עם עצמה אז עוד להאכיל ולספק צרכים של גוף שלא ביקשתי זה כבר יותר מידי.

נכתב על ידי , 20/4/2019 15:15  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




שמעתי היום שיחה בין שני אנשים :

 

" אתה ואשתך גורמים לבת שלכם לגדול בצורה שבה היא מרגישה שהיא מגדלת את עצמה... ואתה יודע מה זה אומר?! 

שברגע שהיא תגדל הגבר הראשון שיתן לה אפילו טיפת יחס יכבוש את ליבה והיא תעוף ממכם בלי לחשוב פעמיים"

 

וכל מה שאני הצלחתי לחשוב אחרי ששמעתי את זה במקרה זה:

" ואוו.... אז זה מה שאני עושה לעצמי?, אני גידלתי את עצמי לבד ועכשיו הגבר הראשון שנתן לי יחס אמיתי אני לא מסוגלת לשחרר מהראש שלי??"

זה פשוט מדכא נורא לחשוב, ומה אם אני מבינה שהוא לא טוב עבורי אבל אני עדיין לא יכולה לשחרר... לא משנה כמה גברים אחריו היו רעים או אפילו טובים יותר ממנו הוא עדיין תקוע שם בלולאה הקטנה שלא משחררת אותו ממני... אני לא יכולה לשחרר אותו ממני 

 

אולי התת מודע שלי חושב שאם אני אשחרר אותו אשאר בלי כלום לחלוטין לכאוב עבורו..

נכתב על ידי , 18/4/2019 15:26  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




מכירים את זה שהכל כל כך רע שאין אפילו כוחות או הבנה של מה לכתוב?

הכל רע

החיים מחניקים, פאסימים, דיכאוניים וישנם רק מעט מאוד דברים טובים בעולם (כמו הילד שנסע איתי ברכבת ושאל את האבא העייף שלו בערך מליון שאלות- תודה לך ילד, גרמת לי לצחוק ביום שהיה מלא בעייפות ורחמים עצמיים).

יש גם רגעים מרגשים, כמו הרגע שבו הכלה עומדת להיכנס תחת החופה והיא פשוט רגעים קלים מחכה לגבר שלה שיבוא לאסוף אותה וילווה אותה לחופה.

זה רגע מושלם שבו רואים כמה היא מחכה לו, כמה היא אוהבת אותו, כמה היא מבויישת נורא, כמה היא מתרגשת נורא. ואני בתור מלצרית זכיתי לחוות מלא רגעים כאלה שגרמו לי לשנייה לפרץ אמוציות יחד עם הכלה- ואז הלכתי למטבח לקחת מגש ולפנות צלחות משולחנות כשברקע התפילות והרגע המקודש הזה.

אבל אני מתה מבפנים באמת, אני לא חושבת שאפשר לפגוע בבן אדם כל כך הרבה פעמים ולשים עליו זין ולצפות שישאר אותו הדבר.

אני ככה. 

מתה.

זה מה שנשאר לי לפחות.

נכתב על ידי , 13/4/2019 21:21  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

מין: נקבה




3,070

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לzifirchik אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על zifirchik ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)