מדנהסונדרי

עד שסוף סוף ישמשהו חדש ומעניין עם סיכוי לשרוד אני לא שם.. אני כל הזמן חושבת שאולי יש טוב יותר, אולי יהיה טוב יותר, אולי זה לא האיש הנכון האמיתי עבורי כי מי יודע מי זה האדם שנכון באמת עבורך?

והמחשבות על הסקס המטורף עם הבן זונה שלא יוצא לי מהראש משגעות אותי אני כל הזמן רואה את הסצנה הזאת בראש שהוא מזיין אותי חזק בדוגי ומושך לי את השיער כל כך חזק שהראש שלי מוטה אחורה אז הוא מתקרב מסובב לי את הראש ומנשק אותי באטרף ואז עוזב וממשיך לזיין חזק בשיא הכח ואני רק צורחת מעונג...

ככה אני רוצה!

לא רוצה מסיונרית, לא רוצה שינשקו אותי במשך שעתיים באהבה... רוצה שיזיינו לי את הצורה ויגידו כמה הכוס שלי רך צפוף ונעים, זה הריגוש והאהבה האמיתי....

למה זה כל כך מוגזם בימינו לבקש מישהו שיאהב אותנו?

האם זאת באמת בקשה כל כך מוגזמת עד בלתי אפשרית?

אני חולה, אני רוצה אהבה, אני נתונה בכאב תמידי, נמאס לי מעצמי, נמאס לי להרגיש ככה, נמאס לי לחפש סקס טוב, נמאס לי לחפש לילה אחד רגוע תחת הכנף הלא נאמנה והבוגדנית שלו שכל כך מרגיעה אותי, נמאס לי לרצות לנשק לו את הלחי ולחבק חזק מתחת לשמיכה, אני כנראה חייב עזה כי אני לא מצליחה להתמודד עם כלום יותר ואני מוותרת לעצמי על הכל ואז יושבת ומרגישה רגשות אשם על זה שאני מוותרת לעצמי. אני כל כך רוצה להיות אהובה לפחות פעם אחת בחיים. אני רוצה להרגיש שייכת רוצה שיחכו לי בלילות , רוצה שיחייכו כשרואים אותי, רוצה לא להרגיש שרמוטה יותר אלא המלכה שאני.

אני כועסת על עצמי שהבאתי את עצמי לייסורים נפשיים כאלה, אני כועסת על הגורל שלא בחר לי דרך יפה כמו לאחים שלי, אני כועסת שאני בת בכורה לכל החצאי אחים שלי אני כועסת שאני צריכה תמיד להיות חזקה כי אם לא העולם מתפרק.