מדנהסונדרי

מה את עושה? יושבת ומחכה זה מה שאני עושה, לא יודעת למה אבל אני פשוט מחכה...

כל השיחות החדשות האלה עם אנשים חדשים מעייפת אותי כל כך אני מרגישה שרק בזה אני מתעסקת בלהכיר אנשים וכרגע כולם פשוט כאלה ונילה.

לומדים, תקופת מבחנים, מאיפה אתה, מאיפה אתה, מה לומד ואיפה. סבבה. איך ממשיכה השיחה מכאן?

זה כל כך בנאלי ולא מעניין....

כנראה אני באנלית ולא מעניינת או שאני משתעממת בקלות מטורפת.

איפה אנשים מעניינים? איפה אנשים שיפתיעו אותי??

כל כך משעמם לי ומאוס לי ודיכאוני ובודד לי.

אני מסתכלת על כולם לומדים,

והמחשבה היחידה שלי זה פאק! איפה הרטלין????

למה כולם נועצים בי מבט

אני כמוכם פה

רק עוד בת אנוש אחת

לבהות דרך החלונות 

ולראות אנשים לומדים,

איפה הקוק??? איפה הרטלין???

אני יושבת כמו כולם,

רק עוד אחת בריבוע הלימודים שלה

רואה מישהו אוכל

רואה מישהו מתווכח

ונזכרת שוב בקוק

נזכרת שוב בריח

איתו אי אפשר להתווכח

אותו אפשר רק לאהוב, רק לרחרח.

מאוס עלי המצב פה,

איפה הירוק שלי?

אולי מתחבא בחלומות

בדיוק איפה שנשאר הקוק שלי.

הריקות. החוסר אונים. והבדידות הם החברים שלי כרגע.

אני רואה איך יש לי אנשים בחיים ואני פשוט לבד. אני מרגישה לכודה בראש של עצמי.

בנכר\רחל

כָּכָה אֵשֵׁב... כָּכָה: שַׁחָה וְרוֹעֶדֶת.
שֶׁמֶשׁ קָרָה פֹּה בַּשַּׁחַק הַזָּר.
צַו חֲרִישִׁי יִשָּׁמַע – גַּעְגּוּעֵי הַמּוֹלֶדֶת –
קוּמִי וּלְכִי! מַה לָּךְ בְּאֶרֶץ נֵכָר!
 
כָּכָה אָקוּם... כָּכָה: בַּפַּעַם הָאֶלֶף.
כָּכָה אֵלֵךְ לִי בְּאֶפֶס אוֹנִים.
כָּךְ אֲשׁוֹטֵט בַּדְּרָכִים, בַּשָּׁרָב וּבָדֶּלֶף;
כָּכָה אֹהַב... כָּכָה: לְלֹא פִּתְרוֹנִים.

שמש קרה פה בשחק הזר...אוייי אני כל כך מבינה אותך רחל... אני רק לא מבינה איך גיליתי שורות כל כך מדהימות רק עכשיו.