מדנהסונדרי

הכאב

אוחח הכאב- חברי היקר

התגעגעתי אלייך קצת, לא אגיד שלא. אתה תמיד חלק ממני...

אבל כמו הרפס אתה יודע מתי להעיר את עצמך ומתי לשתוק! לדעת שלמרות הכל וזה אבוד. ומיותר לדבר על זה שוב.

גם עכשיו, אתה יודע שאתה צריך להרפות כי כאן כבר לא יעזור כלום... היא פשוט כבר מתה בפנים... היא בדיוק כמו העור המת על העקב, תיגע בו תגרד תוריד- הוא לא מרגיש.

וגם אני ככה לא מרגישה.

מצחיק לחשוב שאפילו הכאב ויתר...

אבל היי!!! הוא ניסה!!! הוא העיר את עצמו בשבילי

הרגשתי ביומיים הראשונים!!

אבל אז אתה הבנת כאבי היקר ,

שאני כבר לא מישהי ששווה להשקיע בה את הכוחות בלהזכיר לה.

היא זוכרת והיא עדיין מתה. 

מבינה שהיא יוצאת המפסידה במצב, בכל צעד שתעשה. 

ולכן זה כבר לא משנה מה היא עושה.

פשוט קיימת כאן. 

ופשוט מנסה לצחוק כמה שיותר. 

אני אתעורר יום אחד

כמו סדין לבן-נקי

אסתכל מהחלון ואראה את העננים מתמלאים במים 

והגשם יתחיל לטפטף

והשקט של הבית יעשה לי צמרמורת

והשלווה הקיצונית הזאת תגרום לי לחייך

אני לא יודעת למה אבל אני מתארת את זה לעצמי רק בגרמניה

אני לא יודעת למה אבל שלו לי יותר בלי אף אחד

אבל מצד שני הרבה יותר בודד

אני לא מבינה מה הבעיות שלי... אני רוצה להיות שלווה ורגועה ואני רוצה שתחבק אותי.. אבל אני לא יכולה לשכוח את מה שעשית לי.

והחיים יכולים להיות כל כך טובים איתך. אבל גם כל כך טובים בלעדייך

אני כל יום מרגישה יותר ויותר מטומטמת שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה... 

פשוט בזבוז של ימים

בזבוז של מחשבות

למה אף אחד לא יכול פשוט לבוא ולהגיד לי מה אני אמורה לעשות

ופתאום פשוט הבנתי שאני עומדת מול שני נתיבי חיים.

נתיב ראשון הוא הנתיב עם היונה בידיים- אני אשאר איתך אהבת חיי. ואני יודעת שעוד שנה אנחנו נתחתן ונקים משפחה ואני יודעת בדיוק איפה יהיו הקשיים של כל אחד מאיתנו ואיפה יהיה הכשל במערכת

הנתיב השני הוא נתיב העגור בשמיים- אני לא יודעת מה יקרה. יכול להיות שאני אמצע משהו יותר טוב ממך, זה שפגע בי ויכול להיות שלא ואני אפול עם הראש באדמה. וזה סיכון.

אבל אני לא יודעת למה אני דווקא בוחרת ללכת בדרך שאני לא בטוחה מה יהיה סופה. אני לא רוצה להרגיש עכשיו שאני יודעת איך החיים שלי ייבנו, אני יודעת על איזה דברים איתך אצטרח לוותר עליהם. ואולי אפילו קצת על עצמי ועל האופי הקשוח שלי שבניתי לעצמי בזכותך, בזכות הפגיעה שלך בי.

ואני אוהבת אותך מאוד. ואני אבלה עלייך מאוד. וכואב לי לאבד אותך שוב. אבל אני בוחרת בדרך הזאת כי היא לדעתי היא נכונה יותר. ומגיע לי יותר ממך. 

החיים זה שיט מצחיק...

חיים:" בואי מותק את רוצה אותו חזרה אחרי 4 שנים?! אין בעיה קחי! את לא צריכה אותו אבל אם זה מה שאת רוצה..."

** הגלים מקיאים אותך החוצה על החול, לתוך החיים שלי בשנייה אחת***

אני:" אבל עברתי כל כך הרבה, ואני כל כך הרבה יותר גדולה ורוחנית ממנו אני לא צריכה אותו יותר"

חיים:" אוו... עכשיו הבנת למה לקחתי אותו מלחתכילה"