קיץ אחד ברומא

שירן ואני רוקדות באמצע הרחבה כשהיא פתאום מצביעה על מישהו או מישהי מאחוריי וצועקת באנגלית "היי תראו מי זה!"

אני מרגישה יד נוגעת לי בכתף.

אני מסתובבת...

בחור גבוה עוקף אותי ומחבק את שירן, ומנשק אותה.

"שירן??" אני שואלת.

היא צוחקת, היא גם קצת שתויה..

"כן, לא סיפרתי לך על זה.. זה נייתן" היא צועקת לי מבעד לרעש של המוזיקה.

אני מנופפת לו לשלום, והוא מחזיר לי חצי חיוך. 

"וזה ג'וש , חבר שלו " היא מצביעה על הבחור שעומד משמאלי, ואפילו לא שמתי לב אליו.

"היי אני מכיר אותך," הוא מחייך אליי. זה הבחור מהרכבת! "אני מנחש שאת אוהבת אדום" הוא מצביע על השמלה האדומה שלי.

אני מחייכת אליו, בקושי שומעת אותו עם כל המוזיקה והצעקות מסביב.

"שירן בואי נלך הבייתה" אני צועקת לה. אני לא יודעת מה השעה, אבל אני מרגישה שכבר מאוחר. אני לא מצליחה לצעוד יותר בעקבים, ואחרי הטיסה והשתייה אני חייבת לישון. הרבה. ומיד.

שירן מסמנת לי סימן של 'רגע' והולכת לקארולה שעומדת מאחוריי הבר. כנראה אומרת לה שאנחנו הולכות.

היא מדביקה לנייתן נשיקה גדולה ואומרת שלום לעוד כמה אנשים שרוקדים ברחבה.

בחוץ הוא ממשיכה להגיד להתראות לאנשים שמעשנים.

אנחנו נכנסות למונית ומתחילות בנסיעה. באוזניים שלי יש צפצופים, הרגליים שלי מרגישות כאילו דרכתי על מסמרים והבטן שלי הפוכה לגמרי. שירן בנתיים נרדמת על הכתף שלי.. היא שיכורה לגמרי.

אני מעירה אותה כשאנחנו מגיעות לבניין. לא בטוחה איך אנחנו הולכות לעלות ברגל ארבע קומות עכשיו.

"שירן? מי זה נייתן?" אני שואלת אותה כשאנחנו כבר במיטה.

שירן מסובבת את הפנים שלה לכיוון שלי. היא נראת ממש עייפה.

"אנחנו יוצאים. בערך..  הוא קנדי. כשהוא היה סטודנט לאדריכלות, הוא עבד עם קארולה במועדון והם נשארו חברים. הכרתי אותו דרכה.." היא מדברת לאט.

"ומי זה שהיה איתו?" שאלתי

"חבר שלו מקנדה. הוא גם אדריכל... אני פחות מכירה אותו.." 

שתקנו שתינו לאיזו דקה.

"את בקטע שלו ???" היא פתאום קמה לחיים.

"לא לא !" התגוננתי, "הוא היה איתי על הרכבת היום ודיבר איתי קצת. היה לי מוזר פתאום לראות אותו במועדון".

שירן צוחקת.

"אני צריכה לקום לעבודה עוד ארבע שעות אז לכי לישון. תחלמי על ג'וש" היא מילמלה ונרדמה.

הראש שלי כואב. ממש כואב. מה השעה בכלל ? כבר אחת בצהריים. אני נבהלת.

שלוש הודעות מההורים שלי מחכות לי בטלפון. אני ממהרת לסמס להם חזרה שהכל בסדר.

שירן השאירה לי שוב פתק על המיטה.

'היית חייבת לבוא באמצע שבוע, נכון ? בגללך יש לי האנגאובר מטורף והבוסית שלי תשנא אותי עוד יותר !!!! אני מכינה לך הפתעה להיום. מקווה שהכל ילך כמתוכנן...!!!. יש פסטה במקרר.'

אני יוצאת בקושי מהמיטה והולכת להתקלח. המים מרגיעים קצת את כאב הראש הנוראי שיש לי . 

אני מוציאה את הפסטה מהמקרר ומחממת אותה במיקרו כמה דקות. הדלת למרפסת בסלון פתוחה ואני יושבת על השולחן הקטן בחוץ. הנוף הצהבהב של העיר נפרש לפניי. הרוח העדינה מביאה איתה את רעשי המכוניות.

"יסמין?" קארולה מציצה מתוך הבית.

"קארולה, מתי חזרת?"

"היי," היא יוצאת למרפסת עם גופיה דקה ותחתונים. האיפור שלה מרוח על הפנים שלה והשיער שלה נראה מלא בקשרים, "בערך בשש בבוקר".

השעה כבר שתיים וחצי והאמת שאני לא יודעת מה לעשות.

"את רוצה לצאת לאנשהו?" אני שואלת את קארולה.

"אה.. לא. שירן אמרה לי שאת צריכה להשאר בבית היום" היא מסתכלת בטלפון שלה.

"למה?" אני שואלת.

"הפתעה" היא מחייכת ונכנסת חזרה לבית. "כדאי שתתלבשי ותתאפרי!" היא צועקת לי.

אני נכנסת הבייתה, שוטפת את הכילים. קארולה במקלחת. 

ואז מישהו דופק בדלת.. אין לי ברירה אלא לפתוח .

ג'וש עומד שם , לבוש בחליפה.

"היי. מה אתה עושה פה?" אני שואלת.

הוא מחייך אליי חיוך נבוך , ונראה שהוא בעצמו לא יודע את התשובה.

"הפתעה..?"

"היי.. את" מישהו אומר באנגלית. אני לא כל כך שמה לב, בעיקר מסתכלת על הנוף מהחלון.

"היי.. סליחה?" שוב הקול הזה מדבר.

אני מרגישה נוכחות של מישהו לידי, ומפנה את הראש שלי מהחלון. באמת מישהו יושב לידי. זה איש העסקים הצעיר והחתיך ... 

אני מסתכלת עליו במבט מופתע. למה הוא יושב לידי?

"הפלת את הדרכון שלך" הוא מחזיק בדרכון שלי המכוסה בכיסוי אדום.

להפתעתי אין לו מבטא איטלקי, אלא דווקא.. אמריקאי? הוא בכלל לא נראה כמו תייר.

"תודה" אני אומרת לו. קצת מבולבלת. מזל שהוא שם לב.

אני חוזרת להביט בנוף המשתקף מהחלון, אבל אני מרגישה שהבחור לא קם מהמקום שלו.

תחושה לא נעימה משתלטת עליי. הוא נראה טוב (ומריח טוב, דבר שהתגלה כשהתיישב לידי) , אבל למה אתה לא חוזר למקום שלך? הרכבת לא עד כדי כך מלאה.

"מתאים למזוודה שלך" הוא אומר אחרי מה שנראה כמו נצח של שתיקה.

אני מסובבת את הראש אליו בחזרה ונותנת לו חיוך קטן. כן, המזוודה שלי אדומה וגם הכיסוי של הדרכון של אדום. גילוי מרעיש.

לא נעים לי שאני לא נחמדה אליו, אבל שירן הדריכה אותי לפני ההגעה שלי, וזה ציטוט:

'תזהרי מהאיטלקים האלה! הם שחקנים. לא יודעים מה זאת זוגיות או מערכת יחסים. הכל אצלהם זה סטוצים. תזהרי מהם! מניסיון...'

אז אני נזהרת. חוץ מזה שהוא זר. stranger danger.

"אני אחזור למקום.. נעים להכיר אותך" הוא מחייך, קם וחוזר לשבת בכיסא שישב בו קודם.

הנסיעה נמשכת עוד כעשרים וחמש דקות , שבמהלכן אני מגניבה אליו מדי פעם מבטים. 

אני יורדת במרכז רומא. הנוף , האנשים, הרעש. אני נושמת הכל עמוק עמוק.

מוניות מחכות על שפת המדרכה. אני רואה את הבחורצ'יק מהרכבת, הוא אוחז בתיק קטן ונכנס למונית תוך כדי שהוא מדבר בטלפון. 

אני נכנסת למונית ונותנת לנהג במבטא עילג את הכתובת של הבית של שירן.

הבניין דיי ישן, אבל יש לו מן מראה קלאסי, עם מרפסות קטנות. אני עולה במדרגות עד לקומה הרביעית, ואני חושבת שאני עומדת למות... צריך להיות בכושר כדי לעלות כך, וגם מזג האויר חם ומייבש.

שלוש דפיקות בדירה שאני מקווה שהיא נכונה, ובחורה מהממת פותחת לי את הדלת. היא נראת גרמנייה מאוד. היא דיי גבוהה, ויש לה עוד בהיר , עיניים בצבע תכלת ושיער בלונדיני דק וארוך, אסוף בגומיה.

"יסמין?" היא שואלת

"קארולה?" אני שואלת בחזרה

"נעים להכיר אותך! שירן סיפרה לי הרבה עלייך!" היא מושכת אותי פנימה לתוך הדירה.

אני עומדת בכניסה של הדירה הקטנה . החלונות פתוחים והשמש נכנסת פנימה מבעד לוילונות הלבנים. המטבח והסלון מאוד צבעוניים - כריות וספות בצבעים שונים, כלי פלסטיק במטבח בצבעי ירוק ותכלת, ואפילו השטיחים הפרוסים מכילים כמה סוגי כתום ואדום. ממש מול הכניסה , אחרי המטבח שנמצא בצד ימין, והסלון שנמצא בצד שמאל, יש מסדרון קטן.

קארולה מביאה לי כוס מיץ תפוזים קר, וקוראת לי לבוא אחריה למסדרון.

"זה החדר שלי, " היא מצביעה על הדלת הימנית הראשונה, "כאן המקלחת והשירותים," היא מצביעה על הדלת הימנית השנייה, "וכאן זה החדר של שירן ושלך". היא פותחת את הדלת.

החדר כבר מאורגן. שירן הכניסה מזרון נוסף על הרצפה וסידרה אותו, היה עליו פתק.

"אני אתן לך להתארגן" קארולה חייכה וסגרה את הדלת מאחוריה.

ניגשתי לפתק וקראתי:

'היי חברה! באסה שאני לא פה לפגוש אותך, אבל אני אנסה לסיים עבודה מוקדם היום. אני מארגנת לך מסיבה בערב אז תתכונני. פיניתי לך מדף בארון, אז תתמקמי בכיף. וכבר סידרתי לך את המיטה! שלא תגידי שאני לא אוהבת אותך ודואגת לך! '

אחרי שסידרתי את הדברים שלי בארון , שלחתי להורים שלי תמונות של החדר ששירן ארגנה לי, וסיימתי את מיץ התפוזים שקארולה נתנה לי, הלכתי לסלון. קארולה ישבה על אחת הספות והתכתבה בטלפון שלה.

"את מוכנה למסיבה שלך היום ?" קארולה חייכה אליי.

"אה.. שירן התכוונה ברצינות?" צחקתי.

"כן, אני עובדת בתור ברמנית במועדון , שמרנו שם מקומות. את תכירי את כל החברים הכי טובים שלך ברומא כבר הערב. מרגש!"

בשעה שבע בערב דלת הכניסה לבית נפרצת ,"יסמיייייייןןןן!!!!!" שירן צורחת, רצה אליי ומחבקת אותי.

אנחנו מתחבקות וקופצות וצועקות. כל כך התגעגעתי אליה!

"אני כל כך מצטערת על השעה, המנהלת השטן הזאת הכריחה אותי לסדר את כל המחסן! יש לה מזל שהיא משלמת לי על זה!" היא קצרת נשימה.

היא מושכת אותי לתוך החדר וצועקת לקארולה שתתלבש כבר.

במשך שעה אנחנו מודדות בגדים, מפשטות ומתלבשות שוב, מסדרות את השיער, מתאפרות ובסופו של דבר מוכנות.

"זה לא קצר מידי?" אני שואלת. השמלה ששירן נתנה לי ללבוש היא אדומה, צמודה וקצרה.

שירן מסתכלת עליי, בוחנת אותי "יסמין.. תשתקי. בסדר?" היא צוחקת.

שירן, קארולה ואני נכנסות למונית . "disco club heaven" קארולה נותנת הוראה לנהג ואנחנו מגיעים.

המקום מדהים, מוזיקה טובה. עדיין לא מלא.

"עוד מוקדם, פשוט היינו צריכות להגיע למשמרת של קארולה כדי שנוכל לשמור קצת מקום" שירן מסבירה לי.

ככל שהזמן עובר עוד ועוד אנשים מגיעים למועדון, עד שהוא מלא עד אפס מקום. שירן מכירה לי עוד ועוד אנשים, חלקם ישראלים וחלקם לא. קארולה מוציאה לנו משקאות ללא הפסקה. 

שירן ואני רוקדות באמצע הרחבה כשהיא פתאום מצביעה על מישהו או מישהי מאחוריי וצועקת באנגלית "היי תראו מי זה!"

אני מרגישה יד נוגעת לי בכתף.

אני מסתובבת...