|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2017
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
| 4/2017
 עליה לאחר מורדה
שיתפתי אתכם בכך שאני מנסה למלא את החסר, הריקנות הבלתי מוסברת שמחוללת סערה בתוכי, שואבת לתוכה את כל הדברים הטובים שעשיתי, משאירה אותי לבדי.
מדי פעם אני מצליחה לנער את הריקנות הזו ממני, להתעסק בדברים חיוניים שעושים לי טוב.
הריקנות צפה בעיקר כשאני יושבת לכתוב.
אני לא יודעת למה או איך.
אולי הגיע הזמן לשתף, להיות הכי אותנטית בעולם;
אני כבר לא מפחדת יותר, שיחררתי את הפחד, נתתי לו ללכת ונפרדנו כידידים טובים- מדי פעם אנחנו נפגשים שוב, אבל לא היום.
החלטתי שאני כבר לא שואפת לשלמות, אני לעולם לא אקליד ואמחק שוב.
זאת אני, זאת לירון.
לירון הטובה, המכילה, האמיתית, זו שנועדה לעזור כי לא עזרו לה.
לגרום גם לאותן נערות שכנראה כבר לא יחייכו לא לאבד תקווה. להיאחז באמת ובצדק. כמו שלירון הקטנה, זאת שטמונה בי, בתוכי, נאחזה.
היא עדיין נאחזת, אני מאוד אוהבת אותה.
לירון התמימה, הכנה, המאתגרת, החייכנית, הקסומה- אני חושבת שהיא קיימת בי עדיין.
אני מאמינה שעוד יצא לי לפגוש אותה.
כרגע היא בפנים, אני מרגישה בה.
היא מחכה לפרוץ, מחכה לשוב.
היא פשוט מחכה, מחכה שהאוייבים שלה יעלמו, היא נאלצה להתחבא בפנים כל-כך הרבה זמן כי לא יכלה להתמודד יותר.
למדתי לאהוב גם את לירון שמקיפה אותה, ששומרת על הליבה האמיתית שפועמת מתוכה.
היום אני יודעת שמקרבן של אכזריות וכעס של ילדים, הפכתי לגיבורה.
כולם רואים את זה ואני בוכה, בוכה כי באיזשהו מקום אני גם מכירה בעצמי כגיבורה.
גיבורה אמיתית וחזקה שניצחה את הכעס והעצב, גיבורה שהשאירה את הכעס עליהם מאחור וגילתה את המחילה.
אני גיבורה, אני לירון.
| |
| כינוי:
lira369
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
