| 6/2017
עכביש
העכביש/
לאט לאט העכביש מתקרב, ברגליו הארוכות חדות. שיערותיו כקוצים עומדות. את האמת הוא משקר.
בכישוף הוא לוחש, "אתה שלי" בכישוף לוקח את נשמתי.
קודם את שני עיניי אחרכך מקמט את גופי.
שמונת עיניו, כמו מגדלור משגיחות ואין לאן לברוח.
גופו כבד. בצל שחור עכביש בצל, מסתתר.
תחת צל הוא יוצא עם שיניו החדות כתער הוא מתנשף, בשקט.
יוצא מהחשכה חודר עם רגליו לביטני במיטה.
מוציא את עיניי ואת אוזניי.
מקשיב לצעקות קרבנותיו כצלילים כמנגינה.
את העצמות המרוסקות, העכביש אף פעם לא שבע. ואף פעם, לא ידע , שובע.
| |
שדה..
שדה/
שדה שדה, את שדה, לקחת את ליבי.
שדה שדה, את המלאכית, והשדה שלי.
שדה שדה , נמצאת בכל, מקום. בנפשי וברוחי שדה קטנה משחקת בתוכי.
שדה שדה את המלאכית והשדה שלי
איך באת אליי ולקחת אותי לא השארת מקום בראש בדמיוני האינסופי
שדה שדה לא אהבתי אותך אף פעם.
את שקר שחור את האמת הלבנה שיוצאת לי מן הנשמה.
את האופל והאור את הקשה והרך את החבל הדק את סירה ואת הים את שדה ומלאכית טבעת בתוך עיניי ואיימת להרוס אותי שדה קטנה שלי
שדה שדה לקחת.. את הל...
...
| |
עוד אבוא..
עוד אבוא עוד אבוא אלייך..
עוד אנשק את מפתני שפתייך עוד אדע את מרפסתך האחורית עוד אקח את אוזנך, בלחש נעימת אוזניים.
עוד אבוא אלייך,
ואכבוש את ארצך ולא אדע ארץ אחרת חוץ מזאת שבילי יפה, ארצך.
ואכבוש את ארצך בכל פסגייך בלהט תשוקתית עפרת אשרפך !
את מקפיאה אותי !
בין שני מבצרייך הגדולים אטפס.
בטירתי גדולת השחקים, עלי על חומתי. בעיני ענני השחורים תתאבדי התאבדי, לנצח בתוכי
אבוא אלייך. בקרוב.
| |
וידוי...
בואו אליי, רפאו את ידיי והטבילו ראשי.
אני מודה אני מודה אני מודה
אני חוטא אני חוטא אני חוטא
בחטאיי.
מתוודא. בפנייך
כורע ברכי ומתחנן, רפאו את ידיי הטבילו את ראשי.
אני מודה אני מודה אני מודה
הלך מים מתהלך
כ-רוח רפאים נעלם לא חי ולא מת.
סלח לי אדוני, כי חטאתי.
כי לא בך האמנתי.
הראה לי אור מן האפלה, תן לי התחלה חדשה.
כי מודה אני, כי לא בך האמנתי. אכפור על כל חטאיי.
קח את עיניי, את אוזניי,קולי. קח את כל חושיי.
אכול ראשי הכרות , מעיי, כילותיי, ריאותיי, קרביי. שתה דמי לרוויה.
אכול את רגליי, את ידיי, אכול את פניי. אכול את ליבי, את נפשי, ואכול את נשמתי.
אכול הכל, וטהר אותי. | |
חלומות/
בחלומותי הכי פרועים מתגשמים הסיוטים זרה... ונוקשה אצלי בלב.
בדמיונות הכי פרועים חלומות רבים אך אין אחד האמצא אותי שוכב.
במילים ריקות ממילים, מאור בתוך אור המתרוקן (לאט) מתוכי. את העזת לבוא אליי,ברוח סתווית.
הרקמת חלומות להביסני? הידעת שיגעונות בגופי?
השיגעון שלוקח הכל כמו שדה ים של כוכבים נופלים , סחפני.
עורך צועק אליי. שכבי בתוכי. רקמי חלומות, שכבי בתוכי.
נצור ושתוק בטירתי בגרם מדרגותיי, במיטתי. בספינתי השוררת בכאב וביגון רב ובוז אל. אל תחבקני אל תתקרבי אליי.
אביא לך , תפוזים תמרים מהפרדסים הכי כמוסים שבגנים.
עורך זועק עליי. שכבי בתוכי. רקמי חלומות, שכבי איתי.
ואת בעודך, מתה וחיה בתוכי. תסרבי אלייי מוארת באורות ואלוהיי אלוהיי. ציווני לאהוב, הציווני בשקט בחשכה האינסופית, לנצח, לסבול.
כי רקמת את השביל האדום אותי, להרוס.
ברצפה הקרה אביט אלייך על גופתך הרכה אל פנייך.....
לנצח שותק. לנצח בוהה בשנתך. בחלומתייך הכי הפרועים.. זרה ונוקשה.. אצלי בלב.
| |
אינקובוס ( שדון )
איזה יופי איזה חן. חושב אני, בוקר אני יישן ולילה מתעורר.
דמויות יפות נראות כמו מלאכים אך דמותה לא משתווה לאף דמות שיצר השמיים בעננים.
בעודי מחפשנה בכל העיר, עמוקה בשנתה. ובבוקר עם בטן מתנפחת, מתעוררת
האטרוף את ליבה אוכל את מחשבותיה לארוחה?.. בידי מקל קסם מהפנט את עיניה המלאות כשהן מתרקנות בתוכי.
צלעותייה חשופות, עורה נקי וטרי. היני אוכל אותה וכשאני בתוכה היא אוכלת אותי.
גניחות עולות מהמרפסת צווחות יורדות מהמדרגות כשרוחה מאבדת את העשתונות.
שערות חומות הפכו ללבנות ,פנים לבנות הפכו חיוורות. כשהגחתי אליה, הייתה עלמה צעירה אך בעזבתני נותר רק פסל של אישה זקנה.
| |
אני
אני
מסתכל עליה ומתגעגע,
לזאת שהתאבדתה בתוכי.
מתה ושאריות גופתה העירום
נשאר בדמיוני.
הפרח נדמה נבל
במבט עליו
נראה שהוא נעלב
מבטי הקודר
עצים חזקים ויפים
אך ריקים הם מעלים
כשאני מטייל ביערות
חיי המתים.
נהר טהור ואינסופי
כחול ועמוק
חלק כמו סכין שהוא חותך
את גופי.
ועל ההר עומדים שלושה אנשים.
נפשי ליבי ואני.
כל אחד מהם נפרד ממני וקופץ
מהקצה.
דוחה אותי וכל שנשאר על
ההר הוא אפילו לא,
אני.
| |
אור קטן
ואני,
כלא יותר ממנורה
כבויה בחשכה
לא יושבת לא עומדת,
לוחשת בדממה.
אילו היה זה מישהו,
מישהו בכלל.
ידליק את עורי
ולא יכבה לעד.
כשאפיק בשבילו
אור קטן.
אני כלא יותר ממנורה,
כבויה באפלה.
מצטמצמת
באפסות עיניים..
| |
סוקובוס
בשינה באת אליי,
בלילה כבד.
מתעוררת לרחוץ את פניי.
רק כדי לדעת שאוהב אותך
רק אותך ולא אדע מאהב
אחר.
ועל השולחן לחמניות,
ורדים.
מקשט אותי אתה
בלב באלפי צבעים.
- שמחה אני חושבת.
בבקשה אלי עשנה שלא אדע
אף מאהבת.
כי אהבתי אליו קדושה
לספרים לא הקדשתי
הערצה כמו שאול
ליבו עזתי.
והוא לא ידע אותי,
כי לא יותר מענן,
צל,אבק, שיח,חלון בודד
שאף אחד בו לא נוגע.
אלי אם אתפלל תפילה
הלילה , עשה שהוא
יהיה שלי.
כשף את מילותיי,
כשף את גופי וידיי.
עשנה שהוא יבוא אליי.
בכותנת לילית עם
נר למיטתו בחדרו
בטירתו אבוא..
בנשיקה גסה
אקח אותו, אלטף
את ראשו הכרות
ואוכל את איבריו
כי בתוכי יהיה עכשיו
ואשא את ילדיו.
| |
עוד אבוא עוד אבוא אלייך..
עוד אבוא עוד אבוא אלייך
עוד אצניח את שפתיי
בשפתייך, עוד נשימתי
אנשם עם נשימותייך.
ובעת ערב ברדת הכוכבים הנופלים,
לחש שקט באוזניים ככישוף מושמע בנסתרים.
כל המילים היפות כפרי-דמיון נזרקות
באוויר, כל כך יפות
וכולן חשובות
ומלאות ואת הכי יפה
את תקטפי.
עוד אדע גופך הרך
הנופל בגופי.
עוד אבוא עוד
אבוא אלייך..
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
