הועבר מפייסבוק:
סטטוס אחד רציני וחסר רמזים ומסכות. ובכדי שכולכם תוכלו לראות אני אקפוץ למים, ואגיד את מה שאני צריך להגיד לכמה אנשים.
בשנתיים האחרונות עברתי הרבה מאוד דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם. לא אחשוף במה בדיוק מדובר כי זה עדיין פייסבוק ולא בלוג. אבל אולי זה יגרום גם לכמה מכם להבין את מהות הסטטוסים העצובים שלי.
כתוצאה מזה, ובגלל סיפור אישי, נאלצתי למחוק, לחסום או שניהם מספר גדול של אנשים שאהבתי, שזה לא מגיע להם (חוץ מלאלו שכן, ועל זה אני לא מתחרט).
אנשים שעמדו איתי בזמנים קשים והיו חברים אמיתיים. אני רוצה לבקש סליחה, ולומר שאני יותר ממקווה שבהמשך, בסוף התהליך, אוכל לחזור לדבר עם חלק מכם, בתקווה שאזכה בסליחתכם. אבל, בבקשה אל תנסו לדבר איתי עד אז. מקווה שתבינו אותי - אני לא בן אדם רע.
התהליך שאני עובר בכדי להתגבר הולך נהדר, אך לא אשקר שהוא קשה נורא. הרגלים ישנים (ורעים) מתים לאט, וזכרונות מצלקים מהעבר הופכים את זה ליותר קשה ממה שזה.
כבר הרבה זמן שאני מרגיש במערכה הזו לבד. וכל השנאה, הבוז הצחוקים מאחורי הגב מאנשים שהשתיקה יפה בנוגע אליהם - אני יכול להרגיש את כל אלו.
רק פעם אחת, אני רוצה שיבינו אותי ולא ישפטו...