קטנה שלי... את יודעת... עברו שנים מאז שכתבתי מכתב אהבה למישהי.
בכלל, כמה יוצא לי לכתוב? הכתיבה הפכה לעבודה שלי. בין אם זה קוד, בין אם זו ביקורת עלובה או כתבה.
והספר שלי... זה לא מתקדם. אז מכתב אהבה? מה שבטוח, את המכתב הזה אני כותב למגרה. וגם את זה לא עשיתי הרבה שנים.
מאז... את יודעת. :(
קטנה שלי, את יודעת שאני אוהב אותך. זה לא סוד.
אני פשוט לא חושב שאת יודעת עד כמה שאני אוהב אותך.
אהבתי אלייך לא יודעת גבולות. היא כאן לנצח. ותשאר כלפייך עד קץ הימים.
את האוויר שאני נושם. את האור הראשון שאני רואה כשאני פוקח את עיניי בבוקר, והדבר האחרון שעובר בראשי לפני שאני חולם בהקיץ.
כשאני חולם עלייך בלילה אני קם עם חיוך. אבל המציאות תמיד טובה יותר, כי במציאות יש לי אותך.
קטנה שלי, עולם שלי, את יודעת שאני לא מושלם.
אני מצטער אם אי פעם פגעתי בך. את המוטיבציה שלי לשנות את כל הכאב שבחיים שלי.
מאז מה שקרה באותו היום, נשבעתי לעצמי שאני אשמור עלייך ואדאג לך. בחיים לא אפגע בך.
אני אוהב אותך אהבה... בלתי ניתנת לתיאור במילים. מעולם לא אהבתי כך מישהי. מעולם לא היה לי אכפת כך ממישהי.
הכאב שלך הוא הכאב שלי, השמחה שלך מתפשטת בגופי כאילו הייתה היא שלי, הבעיות שלך הן הבעיות שלי.
אנחנו כאחד. תמיד באותה סירה. אני תמיד איתך. תמיד אהיה איתך, בחיים לא אעזוב אותך.
החיוך שלך מקסים את כל כולי. הקול שלך הוא הדבר המנחם ביותר שאני מכיר.
העולם שלי הוא מקום טוב יותר בזכות העובדה שאני נמצא בו, ואני מודה לאל בכל יום שאת נמצאת בו.
האהבה שלי אלייך לא צריכה להיות הדדית בכדי שארגיש את כל זה כלפייך.
אבל אף פעם לא ניצלת את זה. את מקסימה. ואני אוהב אותך, וליבי ידע שזה נכון לאהוב דווקא אותך.
בלעדייך העולם שלי היה עצוב, קודר וחסר תקווה.
תודה שאת קיימת, יקרה שלי.
גם אם זה לא נראה כך, לפעמים, את תמיד בראשי.
האור שלי. הקטנה שלי. אהובתי.