"פעם תורי לאהוב, ופעם תורך.."

מדהים אותי, רק שרע לאדם הוא מחפש לכתוב, לפרוק על דף נייר את כל הכאב, הכעס והעצב שיש בו.

עוד חודש עבר לו, ועדיין לא מגיעים למקום שאפשר להתפשר בו.

תמיד מוצאים על מה לריב, וזה תמיד פיצוץ שמשאיר טעם רע בפה.

למה הוא החולשה שלי, למה אני נופלת לרגליו כל פעם מחדש.

הלוואי היינו מצליחים לחיות אחד את השניה.

כנראה בכל זוגיות יש ריבים, הייתה תקופה שהרגשתי אפילו שזה טוב לריב,

אנחנו לומדים אחד את השניה, ומפיקים את הטוב מזה.

ויש רגעים שאני פשוט מתרסקת לרסיסים. מנסה לזכור למה אני בכלל נלחמת.

יודעת שלא מושלמת, מודעת לעצמי, אבל העובדה הזאת שהוא חושב שהוא בסדר- משגעת אותי.

יש רגעים שמעריכה אותו ומעריצה אותו כמו מלך, ויש רגעים שלא יכולה אפילו להסתכל עליו.

אחרי כל כך הרבה שנים, לא אשקר ואומר שהוא לא אשתנה, הוא בוגר יותר, ואני רואה אותו ויודעת שהוא הכל.

הכל עבורי, החבר הטוב שלי, הבן זוג שלי- הפרטנר שלי לחיים, האבא של הילדים שלי.

וברגע אחד הוא יכול להרוס הכל. 

איך אפשר לאהוב אדם ולא לסבול אותו בו זמנית. 

איך אפשר להיות מאוהב ומטורף ושיש חשק מטורף לחיבוק החם שלו, ורצון לתת לו סטירה ולהעיף אותו.

מרסק אותי ומרים אותי באותה שנייה.

איך אפשר לחיות עם רצון להעלם.