"פעם תורי לאהוב, ופעם תורך.."

שוב מוצאת את עצמי באותו מקום. 4 חודשים אחרי

כל פעם הלב אומר לא לוותר, 

למה לפרק אם בסוף אפול שוב לרגליו.

4 חודשים אחרי, לא באמת השתנה הרבה.

מגיע שלב בחיים שאת אומרת לעצמך, זה האחד- 

איתו אני יקים משפחה- לצידו אני ימות.

אז צריך לדעת לקבל את הרע שמסביב,

את המגרעות, את המצבי רוח, את הריבים.

ומה אם אני לא בנויה לזה?

מה אם אני לא יכולה לחיות בזוגיות, יש כאלה.

שפשוט לא יכולים לחיות עם בן אדם, שלא יכולים להקים משפחה,

יש כאלה שפשוט לא בנויים לזה, אולי אני פשוט כזאת.

אולי אני אגואיסטית, אחת שדואגת רק לעצמה, אולי האגו שלי לא באמת יכול להוריד מעצמו.

אולי אני פשוט צריכה להיות לבד,

אני, עם עצמי ועם המחשבות שלי.

לבד.

עוד יום אהבה שאין בו משהו טוב.

יום אהבה שמח לאלה שמצליחים לאהוב ללא גבולות,

מאחלת לעצמי שיום אחד יהיה בי אושר כזה.