לחיות בצילו

הקפיצות שלי בכתיבה בחודשים האחרונים מתסכלים...

או שאני עייפה מידי להגיע למחשב או שאני לא יודעת להמיר את התחושות למילים.. 

איך מסבירים את התחושות של חולה סופני..?...

איך מסבירים את הכעס, התסכול, הכאב, השינויים, הדמעות.. הדברים שלא יחזרו אף פעם להיות כמו בעבר...

הרצון הזה לחוות הכול ולהילחם בעייפות... ושהעייפות והגוף מכניעים את הרצון של הנפש לרוב...

שאתה שמח ועצוב ביחד על כל חוויה שאתה עובר.. שאתה שואל את עצמך כמעט כל בוקר האם מחר אני אהיה כאן..

אין תוכניות של מעל לשבוע.. כי מי יודע...

פעם האחרונה שכתבתי כאן, זימנה לי פגישה... פגישה עם נפש תוהה כמעט כמו הנפש שלי...

מיד היה חיבור.. וצחוק.. והומור שחור וכייף גדול..

ומשיכה... נמשכתי לאדם שמעבר למסך בלי לדעת אפילו איך הוא נראה... זה נשמע מטורף נכון? ...

ולא רק משיכה.. לילות על גבי לילות של התכתבויות והחלפת סיפורי חיים, סודות, חלומות..

התאהבתי.. בצורה הכי תמימה ועדינה שיכולה להיות...

ואז יום אחד הוא נעלם... אני מודה שפשוט מחקתי הכול מהזכרון פשוט המשכתי הלאה... אין זמן לעצור להיות עצוב, אין טעם לנסות להבין... שאתה חולה.. אתה שם בכאן ועכשיו.

והיום נתקלתי באיזה התכתבות ישנה... ופשוט... זה דחף אותי  לפרוק...

אז פרקתי...

תודה.

יום קסום :)

סו