אז...

עברתי תיאוריה (0 טעויות על הפעם הראשונה, אבל היי - מי סופר)

והתחלתי ללמוד נהיגה (ואני פשוט מתה על זה! זה קצת כמו לעוף, פשוט ממש נמוך. וזאת לא רק התלהבות של מתחילים.)

וסיימתי סמסטר קיץ (תקופת מבחנים של יומיים? here I come)

ואתמול, בפרץ של שמחה, נכנסתי לסטימצקי וקניתי שלושה ספרים: אחד כבר סיימתי, ובעצם ממנו הציטוט בכותרת.

"קולו של ארצ'ר" מאת מיה שרידן - ספר יפייפה וקיטשי בדיוק במידה הנכונה.