פעם היה ילד קטן וסקרן. יום אחד הוא טייל וראה קופסה גדולה ומיוחדת. הוא הסתקרן לגלות מה יש בתוכה אך רגע לפני שפתח אותה הופיעה לפניו פיה יפהפייה. "אל תפתח את הקופסה," היא אמרה, "זו הקופסה שלי". -"מה יש בתוכה?" שאל הילד הסקרן, והפיה השיבה שזו קופסת קסמים, שבתוכה מסתתר דבר גדול ומפחיד. היא הוסיפה, שלמי שיהיה האומץ לפתוח את הקופסה הזו - היא תתחתן איתו. היא הייתה יפהפייה, הפיה, והילד ייחל לגדול ולהיות הגבר שיפתח את הקופסה ויתחתן עמה. הוא הלך לבאר המשאלות שבגינה וביקש לגדול. האם המשאלה שלו התגשמה, אתם תוהים? כן, המשאלה שלו התגשמה ומילד קטן הפך לגבר גדול. הוא חזר אל המקום ואל הקופסה, וברגע שפתח אותה... גילה שהיא ריקה. הוא חיפש את הפיה אך זו לא הופיעה. לפתע הבחין במכשפה זקנה ושאל אותה אם היא ראתה את הפיה. המכשפה השיבה שלא. "את יודעת מה היה בתוך הקופסה?" שאל. -"כן," השיבה הזקנה, "בתוך הקופסה היה שקר. שקר אחד גדול. אתה בחרת לאבד את הילדות שלך בשביל השקר הזה, ואין לך דרך חזרה".
יש אנשים שמאבדים את הילדות שלהם, לא מרצונם החופשי, וישנם אלו שבוחרים לאבד אותה בשביל משהו מזוייף. בגלל זה אני אוהבת לראות ילדים, בגלל זה אני נותנת להם אהבה ואוהבת לדבר איתם בגובה העיניים. הם חושבים שהם גדולים, הם לא יודעים שהעיניים שלי משקפות את מבטה של ילדה קטנה שכלואה בגוף של אדם גדול ואמיץ. הלוואי שהיה זה אפשרי, לשמור את הילדות שלך בקופסה ולפתוח אותה בכל פעם שמתחשק לך.
אולי בגלל הילדות, והקופסה, אני מצטמררת מפחד לחשוב על הריון. לחשוב על רקמות ואיברים שמתפתחים לי בתוך הגוף, שביום מן הימים יהפכו לצרכים פיסיים ונפשיים, לשכל ולב וצליל, למחשבות ורגשות וקול... זה הדבר הטוב ביותר בתהליך הזה של להביא ילד לעולם, שאולי האדם לא יכול להשיב את ילדותו בחזרה, אבל הוא יכול ליצור אחת חדשה ולתת אותה במתנה, זמנית אמנם, לנפש קטנה, אחרת. מפחיד לחשוב על היום שבו הנפש הזו תתמודד עם המציאות והילד הקטן, או הילדה, מתוך סקרנות או בעל כורחם בפגישתם עם המציאות, יצטרכו לאבד את הילדות שלהם ולהתמודד עם השקר הגדול שבלהיות אדם גדול. להיות אדם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
