היה ריב מגעיל, והוא נמשך כל הלילה והרס את כל מה שהיה אמור להיות טוב ושעד עכשיו הלך לנו מעולה... עכשיו אני אמורה להתנהג כרגיל (מבחינתו הכל יהיה רגיל) אבל הוא הודיע לי מראש לפני שהלכתי, בטון הכי נורמטיבי בעולם כשהוא מביט לי בעיניים, שאני אצפה לפגיעה ממנו. שעכשיו הכל הולך להיות כרגיל אבל שאני אדע מראש שהוא הולך לפגוע בי, שהלב שלי הולך להיצבט חזק ושהוא נקי מאשמה כי הוא מודיע לי מראש, כי אני מכירה אותו, ואפילו כמעט עשינו 2 תאונות השבוע בגלל התכונה הזו שלו, הוא נקמן והוא יחזיר לי אפילו ששתי ה-"פסילות" האלה שלי בכלל לא כאלה קריטיות. הוא אמר שלא ישבר לי הלב ושאני לא אבכה, אבל שיכאב לי מאד. אמרתי לו שהוא יודע טוב מאד מה מבחינתי נחשב לטעות והוא הסכים ואמר שטעויות כאלה לא יהיו. "הכל יהיה רגיל ואני אפגע בך מתי שלא תצפי לזה, ואז נתחיל מחדש עוד פעם עם דף נקי". ואני מוצאת את עצמי יושבת וצוחקת כי איך עוד אפשר להגיב? פתאום אני מבינה איך זה להיות בצד השני, בצד הנפגע, כי בעבר אני בכלל הייתי אומרת את המילים האלה, אני הייתי המחליטה ויש אדם ספציפי שפגעתי בו מאד ובמודע בדיוק באותה הצורה. ניסיתי להתפשר כל הזמן הזה ולהבין אותו אבל לא יכולתי לוותר לעצמי וחזרתי הביתה עם טעם מר בפה מכל זה. הוא כבר מזמן לא העליב אותי ככה. כשאני נעלבת אני או שותקת-בולעת-מעכלת-מתרחקת או יורה חצים של עקיצות ואמירות מעליבות ופוגעות בטירוף, ואיתו אני האפשרות הראשונה כשהוא לגמרי האפשרות השנייה איתי. הוא יודע שאני שמה לב לכל ניסוח ומילה שלא מתאימים לי והוא מדייק במילים שלו כדי שיהיו יותר עוקצות, ולחשוב שלפני כל זה בכלל רציתי להגיד לו ש... ועוד פעם חוזר לי חסר הביטחון הזה בחיצוניות שלי ובמה שיש לי להציע, הוא מחזיר אותו, וכשהוא שואל - דווקא ברגע שבו אני הכי פגיעה ולא מסתכלת בעיניים ורוצה להיקבר מתחת לאדמה - "את אוהבת את עצמך?" אני מרימה את המבט ואומרת "כן" בכזו החלטיות, שהוא אפילו מאמין לי! (למרות שכנראה הוא לא חושב שיש כ"כ הרבה מה לאהוב בי). אין לי כ"כ מושג מה אני אמורה לעשות עם עצמי עכשיו אבל כשאני חושבת על זה עולות לי דמעות לעיניים וכבר צובט לי הלב. אמרתי לו, שאני הכי שונאת בעולם את הריבים האלה, הוא ראה כי לקח לי מלא זמן להביא לו נשיקה ולצאת מהאוטו לכיוון הבניין. לא רציתי ללכת והתעקשתי שנדבר אבל גם ככה שנינו היינו הרוגים ולא הייתה תועלת. וזה משפיע עליי, כמו תמיד, פיסית, כי כואבת לי הבטן, הראש, יש לי בחילות ולא בא לעשות שום דבר. זה יהיה כ"כ שובר, אם ניפול עכשיו... חח, אנחנו אפילו לא ביחד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
