הרבה ים, יציאות, אנשים, בילויים, צחוקים, נאחס, עיסוקים, מחשבות, התעלמות. לעשות כל דבר העיקר לא לחשוב שלא אכפת לו ממני ושאני לבד, העיקר לא לטבוע בראש שלי, בחדר סגור בבית. אבל כמה עוד אפשר לשמור דברים בבטן? ועוד דברים שאם המצב היה הפוך, מזמן הוא היה עושה לי עליהם את המוות. אני חושבת שזה נגמר... ואין לי כ"כ מה להגיד... אני לא מתחרטת על כלום, אבל מרגישה שרומיתי ע"י הגורל... וזה עוקץ לי בלב וכל כמה זמן כשממש יוצא לי לחשוב על זה, זולגות לי דמעות לכמה שניות ואי אפשר להשתלט על זה, אבל זה מפסיק באותה המהירות. הוא עדיין יקבל מתנה ליום ההולדת, שאהיה מיוחדת, שיהיה לו למזכרת.
פשוט אני אף פעם לא טועה...
וחשבתי שזה זה...