אומרים שקל יותר לסלוח לאויב מאשר לחבר. האמרה הזו ריחפה לי בראש דיי הרבה לאחרונה ולמרות שהדחקתי לחלוטין מקרה או שניים בהם נפגעתי בצורה עמוקה מחברה קרובה, היום זה התפוצץ. ויכוח קטן, עכבר שהיא הפכה לפיל. אחרי שבלעתי את המילים 10 פעמים ועוד 10 פעמים וניסיתי כמה שיותר לצנן את השיחה ואת העניינים, בסופו של דבר זה התפוצץ ולא יכולתי לשלוט בזה. נמאס לי להרגיש היחידה במערכה הזו שבאמת אכפת לה מהקשר ושבאמת עושה מאמצים כדי למנוע ריבים והתנגשויות. שתינו בכינו ושתינו פגענו אחת בשנייה במילים - גם בכוונה וגם בלי כוונה - ולא נראה לי שנחזור לדבר, לפחות לא בטווח הקרוב, למרות האהבה שלי אליה. למרות שאני שלמה עם עצמי ועם מה שאמרתי, אף פעם לא הייתי טיפוס של ריבים. מי שמכיר אותי באמת יודע שמשכינת שלום יכול להיות השם השני שלי. ריבים, צעקות, קללות ובעיקר עלבונות אלו דברים שגורמים לי לרתוח, ללב שלי לכאוב ולעיניים שלי להתלחח (יש מילה כזו? נשמעת לי הגיונית רצח!) אבל מצד שני, זה היה ריב בלתי נמנע. הרגשתי שהעקרונות והרגשות שלי עמדו על הסף, אם הייתי מוותרת לה - הייתי מוותרת לעצמי.
אז החיים מלאים בטעויות וזו עובדה מוגמרת. יש לי אפילו דוגמא לתפארת - כמו שאף אחד מכם לא יודע, לפני כשבועיים-שלושה חזרתי לקשר עם ההוא, בהתחלה זה היה מדהים והרגיש כל-כך טוב, כמו תמיד, ואני מודה שהייתי צריכה את זה יותר ממה שרציתי את זה. האמת היא? הטעות הזו הלכה לי בדיוק כמו שתכננתי. אבל אחר כך הקשר איתו פשוט הפך לי למתסבך ומשעמם ואפילו משא מיותר על הגב. ביום ראשון חתכתי ממנו וסיימתי את הסיפור. לפחות לטעויות שלי יש תאריך תפוגה ולכל אורך הדרך אני מודעת לעצמי ברמות מטורפות, תמיד. כמובן שהוא נפגע מהמילים שאמרתי לו, בהתחלה ניסה לשכנע אותי שאני טועה ואחר-כך שיחק את המשחק ועטה מסכה של "לא אכפת לי". הוא יודע שאני מכירה אותו טוב מדי. לסיום עקצתי אותו קצת סתם כדי להחזיר לו על כל הפעמים בהם היה בטוח שאני לא יכולה בלעדיו. רק החברה הכי טובה שלי והחבר הכי טוב שלי ידעו שחזרתי לקשר איתו, לדעת החברה (וגם לדעת כל האנשים האחרים שאני מכירה, אם הם היו יודעים על זה) זו הייתה טעות מוגמרת לחזור לקשר איתו (בפעם האלף) והם גם לא מאמינים לי שזו תהיה הפעם האחרונה. אני לא מרגישה צורך לשכנע אותם, אבל אם נכנסתי לזה בידיעה שזו טעות ובתכנון מלא של הכניסה לטעות והיציאה מהטעות ומודעותי העצמית לכל אורך הדרך - אני פשוט חושבת שיצאתי חכמה מכדי להיקרא טועה. הרווחתי את הכמויות הקטנות של האגו שנפגעו לי בפעם האחרונה שפגשתי אותו, הרווחתי לקחים, למדתי דברים חדשים, ניסיתי דברים חדשים, נהניתי, והכי חשוב - תוגמלתי וניצלתי. אז החיים מלאים בטעויות וזו עובדה מוגמרת... בעצם, זה כל היופי.
יש לי כל-כך הרבה דברים לעדכן עליהם, והאמת היא שאפילו התמונות בפוסט הזה הן מחודש מאי כי פשוט לא הספקתי להעלות אותן מרוב שאין לי זמן לכלום, אבל הבטחתי פוסט תמונות והייתי חייבת לקיים. רשמתי לי בפתק באייפון על הדברים שעדיין לא הספקתי לספר עליהם (וכמובן יש מאות תמונות, בלי הגזמה, שאני עוד צריכה להעלות) ומלא עדכונים בנוגע לחוויה שלי בתחרות מלכת היופי (חזרות, ימי צילומים ופעילויות - כיף גדול!) בינתיים אני אזוז לנסות לישון, מחר לסווט סטאר - קצת אימונים, ג'קוזי ובריכה לא יזיקו לי...
נשיקות, מורן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
