כינוי:
xMMx בת: 29 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 8/2012
טו' באב - חג האהבה
את חג האהבה פתחתי, בחצות של חמישי, בהרבה ריקודים, שירים, מוסיקה... שפיכת אנרגיה מטורפת למען האמת. בלב? כל-כך הרבה רגשות מעורבים ביחד. אתמול היה יום מאוד טעון רגשית מבחינתי. התחלתי אותו על רגל ימין - קמתי רעננה בשעה מוקדמת (*אומייגאד, יש עכשיו ב-MTV את השיר Somebody I used to know איזה אושר! או עקצוץ בלב, מה שתבחרו...) ונסעתי עם נסטיה ל-Sweat Star. בדרך קיבלתי הודעה מההוא וזה כמעט הרס לי את הבוקר אבל הבלגתי. יום צילומים על רקע המראה הרטוב במלכות היופי. (אפילו קניתי לפני זה חפיסת טמפונים ולמדתי לשים את זה למרות שהמחשבה שמשהו תקוע לי שם ממש מגעילה אותי!) הכל השתבש ברגע שאיפרו אותי כמו איזו חשפנית. מלא אייליינר, גלוס חום (WTF?!) ואיך שקמתי למראה קלטתי שחצי מהאיפור מרוח בכלל. הצלם קרא לי וטבעיות אמרתי "רגע" - לא רציתי להצטלם עם איפור מרוח. הוא יצא עליי, הוא הוציא עליי את כל העצבים שהבנות האחרות עשו לו במשך כל היום וסיכם את הכל ב-"עופי לי מהעיניים, שבי בצד, אני לא מצלם אותך." *פונה אל צלם הוידאו* "אל תצלם אותה". הלכתי לצד. כל הבנות התחילו לשאול שאלות, דבר שעוד יותר מעצבן ומשפיע על מצב הרוח. כן, נעלבתי. אני לא יכולה להתמודד עם צעקות מאדם שיש לו סמכות עליי, אדם שאני מכבדת ואדם שהחלטתי כן להיות פתוחה אליו, שזה דבר נדיר. טעיתי בזה שלקחתי את זה אישית. אצלי, השליטה על בכי ודמעות היא בדיוק 99%. אתמול היה היום עם ה-1% הזה שלא אפשר לי את השליטה. לא בכיתי כמובן, אבל דמעות כן זלגו. ואחרי שיחה עם אחת הבנות ושיחה עם אימוש, ניסיתי להצטלם. הוא ביקש ממני לתת לו חופש. חופש, מילה שאולי יצאה לו בפוקס לגמרי, ואצלי... כל העולם שלי מכיל אותה. כל תנועה, קו מחשבה, כל החלטה מלווה במילה הזו לצדה. חופש זה הדבר הכי חשוב לי. זה עוד יותר ריגש אותי במיוחד כי ברגע הזה שנעלבתי לא הייתי מסוגלת לספק את הסחורה. פשוט עמדתי. ואז הלכתי לצד. הוא יצא עליי שוב... אמר שאני תופסת מעצמי ומשחקת משחקים... בהתחשב במה שעבר עליי השבוע - שאני וההוא חתכנו והוא קרא לי רדודה, ושאני ואחת החברות הטובות שלי רבנו בערך בגלל הסיבה שהיא אומרת שאני סנובית ושאני חושבת שאני מרכז העולם, ואמא שלי, ששמעה על הריב עם החברה ואמרה "אבל... אפילו במשפחה אומרים את זה" - נפגעתי. כל האנשים שחשבתי שמכירים אותי הכי טוב פגעו בי בזה אחר זה, ועכשיו כשאדם שאחראי על החוויה הזו ובתכלס על קיץ 2012 שלי, שייחרט לי בזיכרון לטוב ולרע, האדם הזה נגע לי בדיוק בנקודה הרגישה הזו. אני מאמינה כמעט לגמרי שאם זה היה קורה בכל יום אחר - לא הייתי חושבת אפילו על לבכות. הייתי מגיבה כמו שאני מגיבה בדרך כלל במצבים כאלה - נשארת בשקט ולא עונה, מחכה שהעניינים ירגעו ואז מצטלמת. אבל באותו הבוקר לפני שיצאתי מהבית אמא שלי סיפרה לי שהיא לא הולכת לעבודה היום, שהיא ואחותי הקטנה (אחי בבסיס, התגייס ביום שני לחיל השריון וזה היה מרגש ומדהים אחושרמוטה!!!) נוסעות לסבתא שלי (אמא של אבא שלי) בגלל שאבא שלי סיפר שהיא חולה. בחיים לא שמעתי את המילה "סבתא" ואת המילה "חולה" באותו המשפט, אף פעם, ואני בחרתי להישאר ליום הצילומים במקום לנסוע אליה. כשקרה מה שקרה אתמול, רגשות אשם הציפו אותי... מה שלא קורה לעתים קרובות, והצטערתי שלא נסעתי אל סבתא שלי ובחרתי להישאר במקום שבו אני כ"כ חסרת משמעות, כנראה. אחרי עוד כמה זמן הוא נפנף אליי עם היד. הבנתי את הכוונה שלו, והלכתי למקום שלי, בלעתי את כל הרגשות והצטלמתי. לא יודעת אם זה היה כזה טוב, אבל העדפתי לחייך ולשחק את המשחק, זה עדיף בהרבה. אחר-כך היו צילומים בתוך הבריכה, לא חושבת שהלך לי כ"כ טוב אבל בטוחה שהוא לא אמר כלום בגלל מה שקרה לפני זה. החלק האחרון של הצילומים היה במקלחת עם רקע צהוב כזה ומגניב עם חולצות לבנות מכופתרות, אני הבאתי אחת קצרצרה עם קשירה מקדימה, והקטע הזה להביא סקסיות, טירוף, כל זה תחת המים... אפשר להגיד שבמים האלו אני מרגישה בבית, לפחות במשהו הזה אני טובה ובזה אף אחת לא תיקח אותי. וגם אם יש כאלה, הביטחון שלי בז'אנר הזה הוא מאוד גבוה, או שאני עובדת על עצמי ומאמינה לעצמי שהוא גבוה, וגם הביטחון משפיע הרבה. בזה, אני בטוחה שהלך לי מצויין... הבאתי פוזות ומשחק שאני בטוחה שאף אחת אחרת לא חשבה עליהן. הצלחתי. נשארנו אחר כך ליום כיף שם. כשחזרתי הביתה ישנתי שעה ובערב - הלילה הלבן באשדוד, מן מסיבת חוף ענקית כזו. היה DJ מגניב וכל המתמודדות בתחרות היו שם, חיכינו כולנו לרגע שלנו שאורי יעלה אותנו על הבמה. כשה-DJ סקאזי עלה, עלינו ביחד איתו, (כמובן אמרתי לו שאני חולה עליו בסדרה "מחוברים" והוא סוג של חיבק אותי כשהצטלמנו *הורמונים!!!*) דפקתי מלא סרטונים ותמונות, רקדתי מלא, היה מדהים, אני אוהבת את הבמה ונהניתי בטירוף אפילו שהיו רגעים שלא יצא לי להיות בדיוק מול הקהל. אז זה היה החצות שלי, רוקדת עם כל הבנות המהממות על הבמה כשסקאזי מנגן חצי מטר מאחוריי וכולם בעצם מריעים לי. לא נשארתי למסיבה עצמה, הייתי עייפה מדי ומותשת מהיום ההוא... מיותר לציין שבכלל לא אכלתי אתמול. לא התחשק לי בהתחלה ואז כבר שכחתי מזה. היום אכלתי כריות עם חלב... עכשיו בעצם הבטן שלי התחילה לקרקר (מפתיע, רק אחרי שפרקתי את כל מה שעברתי אתמול אז הגוף שלי מסוגל לאכול... ככה זה אצלי). היום קמתי בצהריים, ועד עכשיו בעצם לא עשיתי שום דבר מיוחד. האקס שלי מקיץ 2010 התקשר אליי, הוא לא מוכן לגלות לי מאיפה השיג את המס' אחרי שסירבתי דיי הרבה להביא לו את המס' שלי כשהוא ראה אותי במקריות ברחוב ונזכרנו אחד בשנייה. דיברנו הרבה בפל', וזה הכי קרוב שהיה לי היום ליחסים סבבה עם מישהו מבני המין השני. לא מדוכאת מזה שאין לי "אהבה". בכלל לא מאמינה במושג הזה...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
