ביום שני חזרתי דיי מותשת הביתה אחרי החזרות... לפני זה ישבתי קצת בספסל שליד הבניין שלי ודיברתי עם ספיר בפלאפון, אחר-כך פגשתי את איבון ונשארתי לדבר איתה דיי הרבה זמן אחרי תקופה ארוכה שלא ראיתי אותה. כל הזמן הזה אמא שלי התקשרה אליי בלי הפסקה אבל אמרתי שגם ככה אני עולה הביתה אז אין טעם לענות. איך שעברתי את הדלת ראיתי שעומד מולי זר ורדים ענקי, כמה ורדים לבנים מהממים מוקפים בהרבה ורדים סגולים שקצות עלי הכותרת שלהם כחולים. הזר עצמו נראה פשוט, סה"כ ורדים, מוקפים בהרבה ירוק חזק ועטופים בצלופן, זר מהמם... אמא שלי אמרה לי שזה הגיע אליי לא מזמן, ששליח הביא אותו, "זה למורן" זה כל מה שהוא אמר לפני שהוא הסתלק. חיפשתי בערך על כל הזר ולא היה אפילו כרטיס עם שם.
נכנסתי לתסביך.
שלחתי הודעה לזה שאני בקטע איתו (למרות שידעתי גם ככה שאין מצב שהוא יעשה דבר שכזה) "אנשים השתגעו, שלחו לי זר ורדים ענקי הביתה ואין לי מושג ממי זה" - הוא לא ענה. שלחתי הודעות לספיר ולנסטיה עם התמונה של הזר, שתיהן התלהבו, זרקו רעיונות (טיפשיים למדי!) עד שנסטיה שלפה את השם של האקס מקיץ 2010... שלחתי לו הודעה, "זה אתה?" -"מה?" "שלחו לי פרחים, זה אתה?" - אין תשובה!
עברו כמה שעות, והאמת היא שאפילו לא היה אכפת לי ממי זה. זה בדיוק העידוד שהייתי צריכה, בדיוק ברגע הנכון שלחו לי את הפרחים היפים האלה והסתובבתי בבית עם חיוך טיפשי ושיכור משמחה.
אף פעם לא התלהבתי כל-כך מפרחים. אני עדיין לא יודעת מה עושים איתם אבל אני יודעת שכשמישהו מביא לך פרחים, ועוד ורדים, זה בקונוטציה רומנטית... ועם הגוון הסגול-כחול כהה הזה הייתי אומרת שאפילו סקסית... ואז זה הכה בי.
לפני שנתיים, פאק, בדיוק לפני שנתיים, קיץ 2010, הוא שלח לי זר ורדים אדומים ולבנים הביתה.
פתאום הוא התקשר. "זה אתה. למה אין כרטיס? וואו, הם ממש יפים! תודה!!!" התנפלתי עליו. בהתחלה הוא ניסה לשחק אותה כאילו זה לא הוא, רצה לשמוע קודם שאהבתי אותם ושהתלהבתי. הוא קיבל את מבוקשו ואז הודה שזה הוא.
באותו יום דיברנו קרוב לשעתיים בפלאפון, אולי יותר, לא יודעת, אבל השיחות היו מצחיקות, הרבה זיכרונות והרבה צחוקים, הרבה גיחוכים והרבה ניצנים של התנהגויות מפעם, איך היינו מדברים אחד לשנייה... ומקשיבים וצוחקים ביחד בדיוק בתזמון המושלם... זה גרם לי לחשוב כמה הוא באמת מתאים לי, כמה מזל דלי ומזל תאומים מתאימים (כן כן, אני נקבה!) וכמה הכל היה איתו פשוט, או לפחות השאיר לי זיכרון של אושר פשוט... הוא קבע שאנחנו נפגשים ביום שלמחרת אחרי החזרות שלי והסכמתי סתם ככה. אחרי השיחות נזכרתי שאני בכלל יוצאת עם מישהו(!!!) והתקשרתי אליו שוב, "תגיד, אתה לא זוכר מה אמרתי לך עוד כשניסית להשיג את המספר שלי? אתה לא זוכר עם מי הייתי כשראית אותי באותו היום?" -"לא" "אני יוצאת עם מישהו... בטח שכחת" -"לא שכחתי. אמרתי לך פעם אחת ואני אגיד לך שוב... זה לא מעניין אותי. פשוט לא אכפת לי... אני יודע מה אני רוצה ומה אני עושה". משפטים כאלה מעיפים לי את המוח. זה בדיוק מה שעושה לי את זה. "אז אני רואה אותך מחר אחרי החזרות שלך" -"סבבה".
הוא בא לאסוף אותי עם קטנוע. יש לו את אותו הריח ואותו הצחוק, אותה שפת גוף... לפחות שלוש פעמים הוא תפס אותי בוהה בו ומחייכת. היצור הזה, הוא בא לי בדיוק בזמן, בדיוק בתקופה שבה אני הכי צריכה להרגיש שאני יכולה להיות עצמי ליד מישהו אחרי כל-כך הרבה זמן של העמדות פנים עם גברים אחרים. הוא אמר לי שנשארתי אותו הדבר, ושאני יפהפייה, ושנשארתי אותו הדבר. לקחה לו חצי שעה, אולי יותר, לשכנע אותי לעלות על הקטנוע הזה... כ"כ הרבה זמן ביליתי בנוחות שכבר שכחתי איך משתחררים... אפילו אמרתי לו שאני מפחדת! אני! הוא ידע בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ לי, "חשבתי שאת עשויה מחומר אחר מורן" -"מה נראה לך שהפסיכולוגיה ההפוכה שלך תעבוד עליי? אתה יודע שכן... תביא, תביא את הקסדה".
היה כל-כך כיף. הוא מכיר אותי טוב ואני אותו. אפילו שעברו שנתיים ובגיל הטיפשעשרה זה מקביל לעשרים שנה של אדם מבוגר, איכשהו לידו חזרתי להיות משהו שהתגעגעתי להיות. היו לנו כל מיני התקרבויות ומבטים מביכים, כל מיני סיטואציות כאלה שאנחנו כבר נושמים את אותו האוויר ומתחמקים מכל סיטואציה אפשרית של קרבה... רגשית...
הוא סיפר לי על בנות שהיה איתן, על תכנונים עתידיים ועל פנטזיות שהוא הולך להגשים... יותר נכון תחקרתי לו את הצורה, וחלק הצלחתי להוציא ממנו. ממני הוא לא הצליח להוציא כמעט כלום, הוא הולך על הפרטים הגדולים.
הוא לא ניסה איתי כלום, דבר שלא ציפיתי לו בגלל הפרחים... אבל אז קלטתי כמה הוא התחכם עם השנים בעניין בנות... לפי מה שגיליתי הבנתי שגם הרבה חושבות שהוא מניאק. צחקתי לו בפרצוף. הוא אמר שהוא יודע שאיתי זה שונה, שאני שונה. אמרתי לו שאני יודעת... הוא אומר שהוא אוהב את הביטחון העצמי שלי... ואני יודעת שהוא אוהב את החומות שלי. *הוא התקשר עכשיו לקבוע לצאת אעאע*
בקיצור אין לי מושג לאן זה הולך. אבל אומרים שכדי להיות מאושר אתה צריך משהו לעשות, מישהו לאהוב ומשהו לצפות לו... אז כרגע יש לי את תחרות מלכת היופי ב-"לעשות", את עצמי ב-"לאהוב"... ואולי יש לי גם איזו הרפתקה לצפות לה... מקווה שיהיה משהו באופק, כי נהיה לי משעמם...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
