אם כל החפירות שלי לא מעניינות אתכם אתם מוזמנים לאינסטגרם שלי ולהפציץ בלייקים, תגידו שאתם מהבלוג ואני אחזיר לכם בחזרה: moren95 
אז ביום ראשון נסענו כחלק מהתחרות לסלון הכלות של ריקי דלאל, שבמקרה אני טיפה מכירה אותה כי הבן שלה איתי בכיתה מכיתה ג' אז קצת הכירו אותי שם וזה היה כיף! אורי עשה הגרלה מי מבין כל ה-20 ילכו למדוד שמלות כלה ועם המזל המדהים שלי (שאני מאד מעריכה אותו) נבחרתי להיות אחת מתוך חמש שימדדו שמלות כלה. אני הייתי היחידה מבין כל הבנות שקיבלה שמלה מהקולקציה של 2013 והיא הייתה מדהימה למרות שלא היו לי ציצים למלא אותה (בואו נצחק מכל הלב שמורני לא תעלב). אחת הבנות לא יכלה להתאפק ושאלה את המעצבת כמה השמלה שלה עולה וקיבלה תשובה של 8,000 ש"ח, ואז שאלה כמה שלי עולה וקיבלה תשובה של: "עולה, פשוט עולה". אז כן, שמלה יקרה ומדהימה... היה לי מזל. לא ידעתי מה להרגיש כשראיתי את עצמי. אני עכשיו דומעת מהמחשבה, במיוחד בגלל שתמיד דמיינתי את זה בתור ילדה קטנה, ועד עכשיו, אני עדיין לא מאמינה שאי פעם אתחתן. יכול להיות שבאותו היום נבחרתי רק בגלל העובדה שלא תהיה לי עוד הזדמנות לשים שמלה כזו. התרגשתי... ד"א, בערב אני ונסטיה הלכנו לקנות בגדי ים וקניתי בגד ים מהמם וצבעוני של Lee Cooper!
בגד ים החדש הוא בעצם תקדים ליום שני, קמנו מוקדם בבוקר ונסענו ל-Wet Ball, להיט חדש באשדוד; מגרש מתנפח ענקי עליו משחקים כדורגל בזמן שמתיזים עלייך מים וקצף (ויש קסדות ואפודים של צבעים לקבוצות). צילמנו את החלק השלישי של הקליפ (סה"כ יש ארבעה חלקים) פלוס היו מלא צילומים ובכללי זה כ"כ כיף לשחק את זה ולחנוך את בגד הים החדש. בערב של אותו היום היינו בארוחת ערב במסעדה החדשה באשדוד - Gorilla והיה להיט! באתי כוסית רצח ועשיתי מחליק קטלני אחרי הרבה זמן שלא יצא לי אז זה היה כיף... קרה שם משהו שעליו אני עדיין לא מרגישה מוכנה לספר. אבל אחרי התחרות תצפו לפוסט מאוד מעניין... אחרי ארוחת הערב (וקצת צילומים כמובן) יצאתי עם אקס2010 (מעכשיו זה יהיה השם שלו) וישבנו ב-"שאנטי", אח"כ נסענו לגבעת יונה. בנו שם מן מדרגות כאלה שעולות עד לקצה הגבעה ולמעלה יש מן חופה כזו... כרגיל, התחלתי לצחוק עליו שהוא לקח אותי למקום כזה שבו אנשים פאקינג מתחתנים. הוא חשב שזה יהיה נחמד או משהו... ראינו מלא זוגות שבאו לשם בשביל הרומנטיות והרצתי שם צחוקים על ימין ועל שמאל (אין לי מושג איך משטרת הרומנטיות לא קפצה מאיזה שיח לעצור אותי בשם האהבה...) אבל זה ידוע, לפחות לי, שלהעמיד אותי בכל מצב שהוא שכולל רומנטיות או אינטימיות זה במילים אחרות: להביך אותי בטירוף. איכשהו כל הזוגות נעלמו להם ואני והוא נשארנו לבד. היה כיף. בשלישי לא היה שום דבר מעניין. בוטלו החזרות אז יצאתי קצת עם אקס2010 למסעדת "החוף" וטיילנו בטיילת...
רביעי היה אחד הימים היותר קטלניים שהיו לי (לטוב או לרע, תחליטו אתם). התעוררתי בצהריים (יוהו) והלכתי עם אמא שלי ואחותי לקנות דברים לבי"ס ואח"כ זללנו איזו שווארמה טובה. חזרתי הבייתה, התארגנתי בזריזות ונסעתי עם נסטיה ל-Distro. ספיישל "בירה ללא תחתית" בנוהל שלהם בימי רביעי, אז הזמנו קאסטל רוז', בירה יקרה ביותר בטעם דובדבן... התמסטלתי מהר. מלא אנשים שאני מכירה היו שם. אני ונסטיה הסתבכנו קצת, ולא מספיק לתסביך הזה היה לי תסביך נוסף, כי הזמנתי מטפשותי גם את אקס2010 וגם את הקטע שלי (שלאחרונה בכלל לא התראינו ונראה לי שזה עומד להיגמר למרות שאני ממש לא רוצה שזה יקרה!) בסוף קטע לא יכל לבוא ואקס2010 בא בדיוק אחרי שמתוקי (הידיד הכי שרוט וחתיכי שקיים) וחברים שלו נכנסו והזמנתי את כולם לשבת איתנו. ישבתי עם מישהו שהוא חבר של אקס2010 (הוא התיישב לידי יותר נכון ולחפור לי) והוא דיבר איתי מלא על אקס2010 ובכללי אמר שהוא רוצה אותי ושאני לא שמה לב לזה בכלל. כמובן, מזל תאומים ופיצול האישיות שלו, בהתחלה שולח פרחים, אח"כ יוצא איתי באיזה ערב ומספר לי שבצהריים הוא שכב עם מישהי. איך אני אמורה להבין מבן אדם כזה אם הוא רוצה אותי או לא? (טוב מה אני משחקת אותה, זה היה ברור מאליו, אבל עדיין...) בקיצור בסוף איכשהו מצאתי את עצמי בחוץ, בחרתי להישאר עם אקס2010 כי הרגשתי גרוע ביותר אז כל השאר המשיכו לאנשהו. ישבנו קצת באיזה פארק, הקאתי... פתאום הוא התחיל לדבר איתי עלינו אז יצאתי עליו שאני בסטלה ושלא יזיין לי במוח דווקא עכשיו, שיחכה למחר... עלינו לקנות מים למרות שלא רציתי, ואז הוא נישק אותי. אמרתי לו שהוא מגעיל כי הקאתי לפני זה, ושזה תזמון כ"כ גרוע מבחינתו. "לא אכפת לי. מבחינתי השפתיים שלך טעימות תמיד". עלינו על מונית והלכתי הבייתה. זו הפעם השנייה בחיי שהגעתי למצב שכזה מאלכוהול. הפעם הראשונה הייתה הפעם הראשונה בה בעצם שתיתי.
בחמישי בבוקר קמתי דיי הפוכה מוקדם בבוקר ונסעתי ל-Big Shop. מדידות לבגדי ים פלוס 3 חלקים של צילומים. השגתי בגד ים דיי סבבה יחסית לסחורה הרדודה שהייתה שם, אבל אין מה לעשות - זה מה שאנחנו חייבות לשים בתחרות. האמת היא שאיך שהתאפרתי והייתי לבושה וראיתי מצלמה אז התעוררתי לחיים ושכחתי לגמרי מיום האתמול. אפילו הפצצתי. בערב יצאתי עם אקס2010 ללבן את העניינים וכנראה באתי באנרגיות לא טובות אבל יצא ש-"רבנו". הוא החזיר אותי הבייתה ויצאתי עם הקטע. בהתחלה חשבתי שלא כ"כ בא לו לראות אותי אבל הוא ניסה "לשכנע" אותי לבוא בכך שסיפר לי שחבר שלו בא מחוץ לעיר וכולם שם מנגנים ושרים. כשאני שומעת גיטרה ושירה עף לי המוח, חוץ מזה הם ישבו ממש ליד הבית שלי (איזה מזל שאנחנו מאותו האזור ומאותה השכונה). הוקסמתי בטירוף. החבר ההוא שבא מחוץ לעיר הוא אדם מוכשר בטירוף. הוא ניגן לנו שירים שהוא כתב והלחין בעצמו והלב שלי בכה מהתרגשות. נתן גושן, לירן דנינו וכל השאר? הליריקה שלהם קטנה ליד שלו...
בשישי קמתי ב-11 בבוקר. אחי חזר מהבסיס וזה עשה לי כ"כ טוב בלב. הבית פשוט ריק בלעדיו... רק השבוע קרה לי משהו שאולי תיגעלו אבל אין מה לעשות: שמתי לב שבזמן האחרון הלחם שלנו פשוט הופך לירוק. כל פעם שבא לי לחם אני מוצאת אותו מקולקל וירוק... אמרתי לאמא שלי כמובן. שאלתי אותה אם היא קונה לחם ממקום אחר והיא אמרה שלא, שהכל רגיל, שאנחנו פשוט לא אוכלים לחם. והאמת היא שהרגלי אכילת הלחם שלי לא השתנו. ואז קלטתי... אחי לא בבית, בגלל זה יש לחם... אני נזכרת שרק לפני כמה שבועות עוד היינו בתקופה שבה הייתי קוראת לו "חזיר" כי הוא מכין לעצמו כאלה סנדוויצ'ים ענקיים ובתדירות כזו גבוהה. היום ראיתי אותו מכין לעצמו לאכול, וכ"כ שמחתי לראות שאמא שלי קנתה מלא לחם ולחמניות וכאלה כי היא יודעת שהוא אוהב... (נשמע כאילו הוא שמן, אבל החזרה על המילה הזו רק מהווה מוטיב!). מיד התארגנתי ל-Wet Ball שבחוף. מסיבת קצף לכבודינו. שיחקתי והצטלמנו והיה כיף, חוץ מהעובדה שמישהו החליק ולקח אותי איתו ויצא שנפלתי על הקרסול שלי והוא התעקם. הבעיה היא שביום שני יש לי תצוגת אופנה ואני אוכלת את עצמי מרוב פחד... אני ממש מתפללת להבריא ושוקלת לשלוח מכתב לכותל (אפשר לעשות דבר כזה?) כי אין מצב שאני מפספסת את התצוגה הזו! לא יצאתי בערב אפילו. עכשיו אני ערה רק כי אקס2010 העיר אותי, הוא רצה לצאת ולדבר על מה שהיה אתמול. יצאתי, פצועה שכמותי, וישבנו ודיברנו... הכל בסדר ובכללי סתם עשינו צחוקים. אח"כ הוא שכנע אותי לנסוע לסופר-פארם כדי שיקנה לי תחבושת אלסטית לרגל אבל עד שנסענו כבר היה סגור... הוא החזיר אותי הבייתה ועכשיו אני כאן יושבת וכותבת...
אין לי מה לאחל לעצמי לשבוע הזה חוץ מזה שהרגל שלי תחלים בהקדם האפשרי (אפילו לא אכפת לי לפספס מחר ימית 2000) כדי שהתצוגה תצא לי בן זונה, ובנוסף שמערכות היחסים שלי עם בני המין השני יהיו הרבה יותר ברורות (חע, נהייתי סטנדאפיסטית).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
