"כל אדם צריך ליצור את המהות שלו: כשהוא משליך את עצמו אל העולם, סובל שם, נאנק שם - הוא גם מעצב את עצמו בהדרגה".
סיפרתי לו אתמול את כל האמת, או יותר נכון את כל הזבל שלי. פתחתי בפניו את הלב(?) ונראה לי שיותר מזה שרציתי לנקות את המצפון שחששתי שיופיע לי פשוט רציתי שידע עליי את האמת, רציתי לדעת אם הוא ישאר גם אם הוא יגלה שאני שונה מהמורן שהוא אהב פעם... ציפיתי שיצעק, יתעצבן, יקום וילך, ולמרות שהיה לו קשה הוא נשאר והיה גם מסוגל לחבק, לנשק, להעריץ אותי. נתתי לו מלא הזדמנויות בהן הוא יכל פשוט לקום וללכת, פחדתי לגרום לו להישאר ולהפגע... הוא אמר שהוא נשאר, שאם אני רוצה הוא מסוגל לפתוח דף חדש, "אני קורא אותך, מורן, אנחנו אותו הדבר... שנינו דפוקים. בגלל זה אני מבין אותך, אני אפילו יותר דפוק ממך". וזה נכון, זה פאקינג נכון. אולי אנשים דפוקים צריכים להיות עם אנשים דפוקים ואנשים נורמלים צריכים להיות עם אנשים נורמלים, אולי אין הפכים משלימים, אולי הפכים בכלל מדכאים את התכונות הקיצוניות אחד של האחר, "מאזנים" אותן למשהו אמצעי, נורמלי, אבל לא אמיתי במאה אחוז ואולי רק אנשים ששווים ברוחם יוכלו למצוא את האהבה אחד בשניה...
ביום למחרת, Light חתך ממני ואח"כ אני חתכתי מהמקצוען Light השני, ומצאתי את עצמי עם דלת אחת בלבד, של ההוא שיודע עליי את כל האמת. לא משנה מה אני עושה או אעשה לו, הוא פשוט לא מוותר עליי.
הלכתי לים עם נסטיה, שאר הבנות מהתחרות ואורי. היינו בחוף מצודה במיקום דיי בודד וכייפי... רק אנחנו. היה כיף ומדהים. הבאתי בירות ומלא אוכל והיו צחוקים, תמונות, נהנינו ללא טיפת צביעות. יותר מאוחר, כשרוב הבנות הלכו, היו לנו גם שיחות נפש והחיבור יותר ויותר התהדק. אני לא מסוגלת לתאר לעצמי איך זה יהיה עכשיו, חיים בלעדיהם. חזל"ש - מה שאומר, שאין יותר חזרות, צילומים, אורי ו-19 בנות שתמיד סביבי, לידי ולצדי... אין מחוייבויות או פגישות ואין יותר לקנות עיתון בכל יום חמישי ולגזור את התמונות שלי... אני מתגעגעת אליהם אפילו כשאני איתם כי אני יודעת שעוד מעט זה כבר לא יהיה ושלא כל הבנות יטרחו לשמור על קשר.
בערב Light דיבר איתי, היינו אמורים להיפגש, בסוף לא יצא ואולי זה היה גורל שלא הייתי מוכנה לקבל. קבענו היום ושוב לא יצא. ואני אהיה עם התאומים הזה מהפסקא הראשונה, שיודע עליי הכל ולא מוותר.
אולי הגיע הזמן שאני אוותר על Light ואתן הזדמנות למישהו שבאמת מוכיח את עצמו. כל פעם מחדש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
