אולי זו רק אני, אבל אני באמת מאמינה שאיך שבן אדם מרגיש מבפנים משפיע גם על ההרגשה הפיסית שלו - זו שכביכול אין לנו שליטה עליה. אז אני מרגישה נורא - יש לי חום, כואב לי הראש וכנראה שגם כל הגוף, אני אוכלת כל היום ואין לי כוח לכלום... אני מרגישה נורא. אולי זו האווירה של הסתיו שמשפיעה, אבל אני מרגישה לבד ומרחיקה ממני את מי שמנסה להתקרב. לכל אחד יש אינטרס משלו - גם אם כוונות טובות - אני פשוט לא מעוניינת. אני רוצה שיאהבו אותי, ידאגו לי, יתקשרו ויחפרו ויחפשו אותי, יחקרו עליי ויתנו לי הרבה-הרבה תשומת לב, אבל כל ההתעסקות שלהם בי כל-כך מעצבנת. מכל אחד אני סופגת את התכונות הטובות שלו, מה שאני צריכה באותו הרגע. גם אם זה גובל בשיחות טלפון, הודעות או סתם לשבת בשכונה על סיגריה, וגם אם זה להגיד ל-Light שאני אוהבת ובתכלס לצאת עם 24 בקטע רציני (אני ממש צריכה להתבייש לעצמי, אה?). זה לא שאני נותנת לכולם אשליות שאני רוצה אותם, הם יודעים שזה נגמר (גם צ'וץ', גם אקס2010 וגם חיילבכיר) אבל עדיין לא יכולים להתנתק ממני ואני נהנית מהמצב. אולי גם לי קצת קשה להתנתק בבת אחת? אולי בכלל זה לא הכרחי לנתק קשר עם אקסים רק בגלל שנפרדנו?
הבעיה היחידה שלי עם עצמי היא שאני הולכת דווקא על הקשרים הצפויים מראש בחוסר הסיכוי שלהם, המסובכים והקשים פיסית, נפשית. לא יודעת אם זה בגלל הריגושים שאני מכורה אליהם או כי פשוט יותר קל לבחור בהם, כי את יודעת שהלב שלך לא ישבר - את יודעת שזה לא משהו שיהיה מושלם ב-100% וכשזה לא ילך (את כבר יודעת מראש שזה יגמר!) אז לא תיפגעי כי ציפית לזה. אני יודעת - מוח מעוות, אבל זה לגמרי ככה! וזה מייאש באיזשהו מקום כי דברים שבטבע האדם לא ניתן לשנות - תמיד נרצה להיות נאהבים, אבל איזה אושר גדול יותר קיים מלהיות נאהב ולאהוב בחזרה? אני רוצה ללמוד לאהוב בחזרה... אני יודעת שאני יכולה, אפילו 24 אמר לי שאני מאוד רומנטית ושמי שאמר לי אחרת יכול ללכת לחפש... העניין הוא הפחד לא להיות טובה מספיק בתוך מערכת יחסים ובשביל מערכת יחסים. אולי גם הפחד להיכנס למשהו ואז לפגוע, שלא בכוונה כמובן, או להתחרט...
בעוד 20 ימים אני טסה לפולין. זו משלחת מביה"ס כידוע וזו גם תהיה הפעם הראשונה שאני טסה. אין לי חברות או חברים שטסים איתי, רק כמה בנות מהכיתה. עם אחת מהן אני בקשר דיי סבבה ואנחנו נהיה באותו החדר אז אני מקווה שהכל יזרום חלק. בכללי אני מצפה לזה בקוצר רוח גם כי זה חלום ילדות שלי ואוכל לנפש הצמאה לידע שלי, והיום אני גם חושבת על כמה שזה יהיה כיף להיות כ"כ רחוקה מכאן לשמונה ימים - בקור, בגשם, עם הרבה זמן לשקוע במחשבות של עצמי והחשוב מכל - עם הרבה זמן להתגעגע למי שבאמת חשוב.
נשיקות, מורנה ♥
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
